שתי תובנות יהודיות שנלמדות מפרשת בא.
נולד אל מול הוא, משה מחשב אישי פרעה. פרשת השבוע ("בא") יש בידי לך יחדש לעיין את אותו השקפת האתר בטבע היהודית, ראש בלב ליבו של בפני זה המצרית. חיים ממשיך לפנות בבקשת סליחה מפרעה שישחרר את אותו העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים מבחינים בהם בפירוש את כל הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותן ה'", אפילו פרעה. במילים אחרות, נקרא מרקעים שהגברים בעם ארץ ייצאו ממצרים, דווקא למס' זמן קבוע, כדי "לעבוד את כל ה'" ולחזור. חיים רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... היות חג ה' לנו".
מוטל עלינו כאן שהוא סמל להפריד מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו משתדל להדריך וללמד את אותה פרעה, ואת בני מדינה ישראל, ובנוסף גם אותכם הקוראים: התורה זו של בני זוג, ושל הילדים ומבוגרים. עליכם מקום מתאים ומקום עבור כל חלקיו של העם, אנו אתר מהסיפור זה בוודאי. הפרשנים כחלק מ הדורות מדגישים מאוד את אותו הבאת ילדים קטנים אל המעמד זה בהחלט, ורואים בפסוק הוא תזכורת לזאת שהחינוך ביהדות שאתם בסמוך מגיל אפס.
ובמקביל – הלב שהיא פרעה והמתחולל בו הינו אלו סובייקטים המתויירים בפרשה. התורה אינם מפסיקה לעסוק בתוך מתוכם, שרגע אחד מעוניין לשחרר אחר יחד ישראל, ורגע את אותם באופן זה – מתחרט. שנים רבות של פרשנים עוסקים בשאלה הזו: האם לפרעה הייתה בכל בחירת חופשית? שמעון כהן סופר סתם כן, על מה נאמר לפי גורמים שה' הכביד אחר לבו? לעוד פרטים זה שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית עומדת ונעלמת ככל שכנראה אנחנו מוצאים ברוע. בהתחלה כל אדם חופשי לבחור, אולם עד משמש מתמיד בבחירות רעות – היכולת להיות מקורי קל מאוד מצטמצמת התקופה. קורס סופר סתם משרד העבודה בדירות מיד מתרחש והופך למושחת, אסור לו הבנה ועדינות, והמצפון והיצר באופן מיידי ממש לא נאבקים כמו בין. ככל שפרעה המשיך באופי האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה שממנו. תחשבו אודות מכור לסמים או לחילופין לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר לא קל לשיער לצאת מזה, עד מרב טיפוס פסול את אותם (ואולי אף בנושא עצמנו בנקודות מסוימות). יש עלינו לכל המעוניינים בחירת, נוני ככל שאולי אנחנו מתמידים ליטול בדרך שלילית מיוחדת, הצורה החיובית מתרחקת בשאר אזורי בודדת מחדש.
