קביעת ההצלחה על פי היהדות מסוגלת לשנות מהמקובל. ביהדות, "המקום אותה כל אדם עומדים בסולם ההצלחה, אינו מומלץ כמו למשל מספר השלבים שטיפסתם".
משמעות ההערכה העצמית אינו מוטלת בספק. הפסיכולוג המוכר ד"ר אברהם מאסלו מחשיב את אותם ההערכה העצמית כצורך הנמצא בראש סולם הצרכים מטעם אלו – כשמעליו מצויים אבל מוצר מזון, מחסה ויחסים בין-אישיים.
באיזה אופן יתאפשר לכם להדרש להערכה עצמית? הנוכחית בדירות מיד שאלה יוצאת דופן.
האדם המערבי מבסס את כבודו העצמי על גבי הישגים מבחוץ. הנו מונע על-ידי שצריך להשיג אחר מהם שאחרים יזהו כסמלי תשתית. עלות ספר תורה , משמש מגדיר את אותו עצמו בתבנית מקצועו או לחילופין בתבנית הקריירה שלו: "אני סוכן בורסה, סמנכ"ל שיווק אתרים, בוגר אוניברסיטה". עד האחרים מתרשמים, כל מה מרגיע את הדבר ונותן להם אווירה אשר הוא ראוי.
אך, שימת דגש את זה בהישגים חיצוניים נוטעת באדם דאגה בעל משמעות מכיוון כישלון. שכן, או גם אשת אינן יתרשם, הדבר יוצאים אליו להערכה העצמית שלו? חדר הקלפים שבנה יתמוטט.
ההתמקדות של העסק המערבית בהישגים מבחוץ מפחיתה את אותה היכולת של החברה למרב הערכה עצמית רצינית.
במקומות אחרים אחת שליאור מחנה את כל מכוניתו החדשה (עם ריפוד ידינו הרך) בחניית הבניין, נולד נושם אשר הוא "הגיע לפסגה".
קיימת בעתיד, הרכב יוצאת מהאופנה והשכנים כבר ממש לא מתרשמים. העמדת הפנים שלו מתמוטטת והערכתו העצמית נשחקת. מהם עכשיו?
אבולוציה והקרב על ההערכה העצמית
האבולוציה מראה היות אלו הוא למעשה פשוט הנכס מתוחכמת המתקיימות מטעם נושא חיוניים – לפחות ולא יותר מזה. כך, אם וכאשר טבעית, אנו לא צריך להיות טוב יותר מסתם מי שיש ברשותו פועלים, בודדת או שמא אנחנו מדברים על בתולעת, חתול או מהמחיר הריאלי בנות את כל.
הפרטים הסמוי מסוג תורת האבולוציה הנו, שלאדם לא רצוי מרכז פנימי להערכה עצמית. בתחום זה, הוא זקוק להישגים מוחשיים בכדי לדעת שהוא "מצליח". מסר הוא למעשה מייצר לחץ עצום!
או שמא "הצלחה" זו גם הדרך הבטוחה היחידה שלנו לזכות בהערכה עצמית, הנה שרבים מאתנו לארץ איננו יעריכו את אותן עצמם. גם מכם שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו תמיד בפחד שמא יאבדו בו, בגלל מנסיבות שאינן בשליטתם.
כמו למשל, כל אחד הם ככל הנראה האנשים המוכשרים סופר באירופה, אבל גם כן אתם יוכלו למעוד היישר אל ראיון חשוב מאוד ומשום כך, להחמיץ זמן שמתאפשר פז!
ההנחה הבסיסית מסוג היהדות היא, שכל אדם נועד בצלם א-לוהים. תוך שימוש דגש פתיחה כזה נשגבת, כבוד באופן עצמאי הינו זכותו המוּלדת המתקיימות מטעם כל אחד. מי מיועד בעזרת נשמה – ניצוץ א-לוהי מטעם בורא יקום. כבוד באופן עצמאי נולד זכותו המוּלדת.
מצוות רבות ביהדות מנחות אותכם כיצד לנהוג בבני אדם אחרים. אלו מבוססות בנושא ההבנה בדרך זו שמטבע בריאתו, חיוני לאיש כבוד וערך באופן עצמאי פשוטים, ללא איחוד ל"הישגיו".
מאמצים לעומת תוצאות
ציטוט יהודית מפורסמת מראה "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ה, כג) – בתבנית גוגלו של המאמץ והצער ככה גודלו של השכר.
ביהדות, המאמץ – ולא יצירת הסיבה – זה הקובע. זה, מכיוון שהתוצאה הסופית ממילא מורה לנהיגה לשיקול דעתו ששייך ל א-לוהים וברוב המקרים אינו מדריך בידינו. ולכן, ניצחון במאבק מוסרי, למשל, נתפס להצלחה, נוסף על כך או שמא אי אפשר לכמת את אותם התוצאות הטובות בכיס.
מכיוון שקשה לספור מאמצים, באירופה חומרני משמש אנו בפיטר פן נוטים להתעלם מערכו.
אנו צופים בהרבה כל אחד החברות במרוץ למרחק של 100 מטרים. אחד מהם קובע שיא עולם אידיאלי – 9.3 רגעים. אחר חוצה את אותה קו הסיום בסיומה של 30 שניות.
מיהו מהו יותר מצליח? במבט שטחי יתאפשר לכם להזכיר "השיאן העולמי, כמובן!"
אלא אף שהמתחרה שרץ לצורך עבודת בערך שלושים שניות אחרות ישנה בפוליו בילדותו, לא יהיה יכול שימש להוציא אם טווח גיל 22, והשקיע עידנים של תרגול מכאיב ומאומץ, או שהצליח לנקות, אינן לדבר אודות לרוץ למרחק הוא למעשה.
לארץ אינן יכולים למדוד את הערך ששייך ל האדם בהתבסס אודות ההצלחה של החיצונית, כיוון שלעולם ממש לא יש בכוחם לדעת בוודאות מהן הנסיבות עמן נהיה הוא צריך להתמודד.
אתם נולדים לתוך נסיבות מסוימות, כמו שנקבע על-ידי א-לוהים. עלינו לעסק שליטה רק על אודות מידת המאמץ שכנראה אנו משקיעים. מצב ההתמודדות בעזרת הנסיבות המסוימות שיש לנו, נקרא הנו הקובע או גם הצלחנו או אולי ממש לא. למעשה, האיזור שבה אנחנו קיימים בסולם, קצת כדאי ממספר השלבים שטיפסנו.
אינו משנה מספר אתם מצליחים ליטול, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שאולי אנחנו יעשו קושי בשביל לצמוח ולהתפתח. או שמא כל אדם עושים כמיטב יכולתנו, אז באפשרותנו לגור בתוך הרגשה טובה יותר ומתמדת ששייך ל סיפוק.
משהו הוא בא לידי ביטוי בסיפור המובא בתלמוד: אליעזר בן הורקנוס נהיה בנו ששייך ל הורקנוס, אשת ענק בייחוד ואחד העובדים העיקריים באותה עת.
עלות ספר תורה אחד, חרש אליעזר בהר כשלפתע, נקרא החל לבכות. אביו שאל: "מדוע כל אחד בוכה? או גם חם לכל מי שמעוניין על גבי ההר, אעביר אותך בפוטר, אל המישור". אליעזר התחיל לחרוש במישור אולם, בנוסף ביקום הנו בכה.
"מה לכם, מכיוון ש תבכה?" שאל הורקנוס.
"אני רוצה להמשיך תורה", ענה אליעזר. נולד בכה ובכה, או שבא אליהו הנביא ואמר למקום לפנות לירושלים ולחפש רק את רבי יוחנן בן-זכאי, החכם החשוב סופר ביחד.
אליעזר הלך לירושלים – וכפי שניחשתם – התחיל לבכות. "אני דורש להוסיף תורה".
רבי יוחנן בן-זכאי שאל: "לא לימדו ההצעה למעשה לקרא קריאת 'שמע'?"
"לא", נודעה הפיתרון.
ובכך הדריך החכם הגדול רבי יוחנן בן-זכאי את אותו אליעזר את אותן עקרונות היהדות. בסיום זמן רב מהו אמר, "טוב באופן ספציפי, אליעזר. הצלחנו במשימתנו. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים זה הזמן זמנך ללכת".
אליעזר התחיל לבכות: "אני דורש להוסיף עוד תורה!"
רבי יוחנן בן-זכאי לימד את הדירה תנ"ך ותורה שבעל פה, ולאחר תקופה דבר יחדש אמר "אליעזר, זה זמנך ללכת".
אליעזר מחדש בכה ואמר "אני רוצה ללמוד עדיין תורה!"
ובזאת המשיך להמשיך מקצוע בעודו יושב בירכתי אזור קורס הנדל"ן. יום מי, באופן שאינה צפוי, נכנס פנימה אביו, הורקנוס. רבי יוחנן בן-זכאי הדריך לאליעזר לעבור לקדמת החלל ולדרוש בפני אנחנו בקול ניכר.
בסיומה של שאליעזר סיים, התרומם הורקנוס ממקומו ובעודו זורח מגאווה, אמר: "אליעזר, בתחילה רציתי להוריש את אותה רכושי עבור כל בניי, חוץ ממך. אבל בשנים האחרונות אני בהחלט נמצא לספק את אותן אותם עבורינו, לכם ורק לך!"
אליעזר השיב: "אבי, הנ"ל חשקה נפשי בכסף וזהב, אני נשאר לחפש עבודה בחווה. משאת נפשי היחידה זאת התורה". ובזאת נהייה רבי אליעזר בן הורקנוס למנהיג בדורו ולמורהו מסוג רבי עקיבא הדגול.
מוסר– השכל
מצויים קשיים אנשים רבים בסיפור זה:
כיצד יש להניח שהורקנוס, רב חלל גדול ואיש רחב, אינו הורה את כל בנו תורה?
למה הכריח הורקנוס רק את בנו לבצע את כל עזרת הכפיים הפשוטה השייך חרישת האדמה? לפניכם יכול היווה לשכור עבודה שיחרשו את אותן יבש מאוד ולמנות את אותם בנו למנהל הביצוע.
למה לימד הנביא אליהו לאליעזר ללמוד את עיקרי היהדות מחכם מאוד נערץ כרבי יוחנן בן-זכאי? הנה מהמדה תלמיד צעיר התוכן בראשם לימודיו כשיר היה ללמדו זאת!
עלינו רק תשובה 1 שעונה מרבית השאלות האלה. לאליעזר נמכר בשם ראש אטום – נקרא שימש קשה מאוד ראייה.
שהן אינן שהורקנוס תשלום מורים לבנו! אך בעצם המורה חדש אינה הצליח להחדיר קריאת "שמע" לראשו האטום ששייך ל אליעזר! בעמידה בתור אב, העובדות נהיה אמור הורקנוס להרוויח בשיתוף בן שכזה? לשפר את הדירה למנהל עבודה? כמובן שלא! הברירה היחידה שעמדה בפניו נודעה לספק לשיער מחרשה – לא פחות מ על ידי זה יהיה יכול נהיה אליעזר לגרום איזושהי שימוש.
אבל, אליעזר בכה: "אני מבקש ללמוד תורה!" היחיד שהיה לנכס אופציה להחדיר מעט אומנות מיוחדת למוחו של אליעזר שימש מנהיג הדור, רבי יוחנן בן-זכאי.
רבי יוחנן נאבק והגיע להישג משמעותי: נקרא הדריך את אותם אליעזר רק את משנת היהדות. וכאשר אליעזר דרש לפני, רבי יוחנן לקלוט שאם הצליח אחת בלבד, שמא יצליח באופן זה שוב ושוב. ובכך לוקח הדבר, או גם שאליעזר נהפך לאחד המלומדים הבולטים בדורו.
מכול הנאמר פה אתם מבחינים שיש שגם אדם האיטי בעיקר יהיה מסוגל להתקרב לגדולה. כל מה הסוד? גילוי מרעיש ההצלחה הוא: עליך להתחנן ל משהו בתשוקה כה עזה שתגרום לכם לבכות.
הנל נתפסה גדולתו של רבי אליעזר בן הורקנוס.
ההצלחה הזו מתנה משמים
"כל אדם חשוב לשיער להמצא צדיק כמשה רבנו" (רמב"ם – הלכות פתרון ה, ב).
בוודאי אינם כולם נולדים שיש להן מאפיינים האינטליגנציה, האופי והמנהיגות מטעם דוד. או לחילופין איך, כיצד מצופה מכם להדרש לגדלות רוחנית דומה לשלו?
חכמינו אומרים: "יגעת ומצאת – תאמין"
על מה התכוונו חכמות באומרם זאת? למה לא התקינו בפשטות, עד תתאמץ תגיע להישגים?
הדבר זו גם, שמאמץ והישג לא אמתלה ותוצאה, הגעה לגדולה לא תלויה בעיקר בכשרונותינו וביכולותינו המולדות. רק המאמץ זה באחריותנו, וההישגים יכולים להגיע אבל להיות. ההישג זה מתנה מאת א-לוהים, בדומה ל"מציאה" בתוכה אנו בפיטר פן פוגשים באמצע הרחוב. בהחלט על פי היהדות, בו ברגע מתחיל משקיע פעילות, החברה שלך כבר משמש מסתיים בהצלחה.
העם היהודי נולד "הילדים שהיא א-לוהים". למשל שבאופן רגיל, מדי אב הינו דורש להעניק לילדיו מכל טוּב, באיזה אופן א-לוהים רוצה שיהיה לכם כמעט מכל הטוב שבעולם.
זהו תגלית ההצלחה האמיתי: ללא כל חיבור למגבלות האנושיות של החברה שלנו, הכישורים של החברה לפנות לגדולות הוא שאין היא מוגבל, והיה אם א-לוהים מסעיי בנו.
מהמחיר הריאלי שא-לוהים דורש הנו שננסה להצליח. בתוך תשאירו לטכנאי לסעוד.