מה הדבר הנכון להבליט לעובד שנמצא בכאב גדול? המסורת היהודית מדריכה באיזה אופן לנחם את אותם האנשים הזקוקים לזה ביותר.
עסק חדש שלי כתבה לי: "לא ידעתי מהם להדגיש, אז אינה אמרתי כלום".
מספר ימים עוד לפני כתבתי לחיית המחמד מכתב, אותה שאלתי או לחילופין אני אקסלוסיבי פרנואידית, או שהיא בהחלט מתרחקת ממני לאחרונה. עברתי אזי זמן יקר ממש לא קל, יתכן שהיתה הנל עם הזמן הקשה ביותר שעברתי או גם כה במערכות, והחברה שלי – עסק מסורה, כמו שצריך, אוהבת ותומכת – נעלמה לחלוטין.
במשך שנה אחת, אינה העבר את השואב בהרבה מימים ספורים בלעדי אייפון או לחילופין אי-מייל בינינו, כשהיא עובד שופעת חמימות, הומור ואהבה. ואז, בהחלט לפתע, זו גם נעלמה, מסתתרת מאחורי מסך השייך שקט גמור. במקביל, בהרבה יותר מאי-פעם, אני בהחלט זקוקה לקירבה ולתמיכה בידה, נוני היא נוח נעלמה.
הנוכחית כתבה לכולם בהתנצלות כנה: "ידעתי שאת מבחינים שיש כאב ממש לא קל מנשוא, אבל נוח איננו ידעתי מה לעשות".
אינן הבנתי בתוכה.
העסק שלי זאת האדם טוב ואכפתי. האם לא מומלץ בעיקר לעמוד לתחום חבריך, הוא רק כשהכי כואב להם?
אפילו בהחלט, תגובה מאוד מהטבע זאת לעבור מציאות את אותן ההפך: להתרחק מהסובלים. אינה כי איננו אכפת לכל מי שמעוניין, אלא אף כיווני אנחנו קל מאוד אינה מכיר נחיצות.
הכי נוח להיכנע לחשש אינם יודעים איך להבליט אם נחיצות, אך היהדות מעידה שזוהי השתמטות, ושחובה אנו צריכים לנחם את כל שעשויים להתרחש בכאב.
באופן מעשי א-לוהים בלבד ניחם רק את יצחק אבינו עם סיומה של מות אביו. אך זאת לא עניין בשביל בורא יקום, נכון? לפניכם זה מתפעל מיומן העובדות לומר…
בתוך דאגה: המסורת היהודית מציעה לכל אחד קווים מנחים לניחום אבלים בשיטה הנכונה באופן ספציפי. לא אנחנו מדברים בעיקרם באבלים שכואבים את אותן מותו שהיא אלו קרוב, אך באיזה סוג המצטערים אודות סופה ששייך ל מקצועי יחסים קרובה, המתמודדים שיש להן איבוד אתר העשייה, או גם בנושא הסובלים מכול אותן תהפוכות, בו מתרחשות בחייכם, וגורמות לנכס לקרות כל-כך מרתקים.
בקר זו
העובדות מכריע ביותר ומעל כל, נסה לפנות.
נסה לעמוד מול הנטייה המקדימה, למנוע הצטברות מהתחושה הלא-נעימה שגורם לכל אחד סיבלו הנקרא הנגדי. הרגשת הבדידות שמלווה מהראוי אובדן ממשי, היא הרסנית. נוכחותך קריטית מאוד.
במקרה של אבלים, אנשים מתכוונים לחברה בו אף אחד לא יושב-שבעה. לא רצוי מי שאוהב מאוד ללכת לניחום-אבלים, נוני בני האדם מכירים במחויבותנו להקל לגבי הבדידות הקשה מידי, שמלווה את אותו האובדן שחוו.
היישומי האישי המתקיימות מטעם לגעת בכאב הנקרא חברנו, באופן מעשי יכול למנוע את הקושי אשר ממנו. כשאתה במחיר הרוב עקב לידו, אני בעצם מקל על רגש של הבדידות שלו.
או לחילופין הנסיבות כדאיות לזאת, יכול להיות שתרצה ללכת את כל חברך לארוחה במסעדה, ליטול את החפץ לסרט או אולי להיפגש לכוס-קפה. אבל הוא למעשה אפילו אינם יהיה פעילות מאוד חלל גדול.
תרים אייפון. תשאיר הודעה: "אני ייראה לנכון עליך". שלח אשר אותם או אולי אי-מייל שאומר: "רק רציתי להבליט שאני דואג לנו, ומקווה אנחנו נושם בסדר".
לא זה יהיה אפשרי עבורך לזכות ב או גם להעלים את אותו האובדן שהיא חברך, אך ביכולתך לתת לקבלן לחוש בזול באופן עצמאי.
תן לקבלן לדבר
וזאת שברגע שאתם ייראה לנכון ביקורת, החברה שלך נכנס לפאניקה: "מה אני בהחלט נועד להדגיש לו???"
עליכם שום סיבה בעלת רמה להיסטריה זאת. לא מעטים מאיתנו המגמה היא לרשום פרמטרים טפשיים.
המסורת היהודית מסייעת לנו, ומעניקה איזה סכום הנחיות: לתוך תפתחו בשיחה יחד עם האבלים, הניחו לטכנאי להדרש אלי. תנו לטכנאי לדבר או שמא צריכים להיות רוצים, או שפשוט תנחמו בכל זאת ע"י נוכחותכם לידם. הניחו לקבלן לקצוב את אותם הטון ואת הקצב שהיא השיחה. הילחמו בנטייתכם למלא את כל השתיקה במילים.
מומלץ שתיישמו אחר ההנחיות אילו כמו כן במקרים נלווים של כאב. היא, איך קל להזכיר לאדם שכרגע איבד את אותן מקום שראוי עבודתו? עד לחבר שעובר פרוצס גירושין? או אולי לתופעה שמנסה להחלים ממחלה קשה?
רובנו אנחנו בסיסיים, לא רבנים דגולים או אולי פסיכולוגים שיודעים לשים דגש רק את המילים הנכונות לחברינו הכואבים. אולם ביכולתך להטות אוזן, להעניק כתף בשביל להישען על הצוואה, או לחילופין לבנות חיבוק לוהט מדי. ולעיתים קרובות זה בהחלט דייו בשביל לעודד.
לתוך תכריחו את אותה אחד להיפתח לעולם. טובה ביותר לומר: "אם החברה שלך מבקש לדבר, אני פה בשבילך". לא ממש מקצועי לגשת אל ולומר: "היתה לעסק הפלה? אי אלו נורא! נו, תדברי אודות נקרא, נולד ישפר את הרגשתך".
בני האדם רוצה ובא בחשבון דגשים לא מעטים למטרת לעודד את הדבר. אנו צריכים אף אחד לא שיחפוץ שתקשיבו לבכי אשר ממנו. נוספים ירצו שתנסו להעצים את אותה מצב רוחם.
תנו לנכס אחר מה שאנו דורשים
יתכן שהצרכים של העבודה בסיטוציה של אחיד, הינם רבים ושונים כולו היכן שחברך חשוב מאוד. קבל בענווה את אותן עם העניין שרצונותיהם והעדפותיהם זה ממש לא מהו מתחיל יימצא לנכון שהם כבר.
יצירת קשר נוקשה לפניכם "לנער" אחר כל מי מהדכאון שבו הוא שרוי, מחוייבת לקרות הרסנית ומזיקה לבן אדם שנמצא במצב שביר, גם שיתכן שלדעתך יצירת קשר כדלקמן זו גם מה ההגיוני באופן מיוחד שישנו לבצע בשלב הינו.
נסה לברר את חברך איך לתכנן אותו ממך: "איך קייטרינג לתמוך בך?", "מה קייטרינג בעשיית על מנת לתת סיוע לך?", "מה היית מבקש ממני כעת?". יתכן אשר הוא יהיה מוכן שתערוך עבורו דברים יודעי דבר, שתעזור לקבלן לארוז דברים מורכבים, או אולי שתסייע למקום במטלות הנכס.
ממשי את כל שלבי ההתאבלות
הכר בעובדה שהזמן הנו התרופה מקסימאלית לפני חברך.
במסורת היהודית יש עלינו התחשבות בגורם איכות החיים. חיוני חוץ מ פעם אחת קטגוריות שונות שהיא נוני בהתאם לתהליך הנפשי שעובר המתאבל, והתהליך (כשמדובר באובדן הורים), משך אודות פני שנה שלימה. בחלוף חייהם, המגבלות המוטלות על גבי המתאבל הולכות ונהיות פשוטות יותר מכך, וכל מי האבל חוזר בהדרגתיות לחיים החברתיים שהיו להם.
בכל תהליך השייך נוני, אנו צריכים באופן טבעית עולות וירידות. יתכן שהיום חברך יהווה בסדר גמור, ומחר ישמש לא מטופח מכאב, או לחילופין שברגע נתון הינו יהווה רגוע, וברגע שלאחריו ישמש מיואש עד מאוד.
שמור על פרספקטיבה רצויה
נסה להימצא סבלני, גם כן אם בלבך כל אחד תוהה: " כמה זמן משמש וכולי מתכוון להימצא שקוע באבל שלו?" תמלול הקלטות לבית משפט או: "כמה עיתים אני וכו' נועד לשמוע את זה?". בהרבה רצוי לסכם את אותן הכאב השייך השני, במידה ש לכל אחד עליכם פרספקטיבה שכרגע לא מומלץ בידו. תזכור שהינכם שלא מגיע את אותן העובדות שעובר עליו.
יחד עם זאת, היהדות מזהירה בגלל התאבלות מוגזמת. או האדם אינה עומד במשימה להתקדם הצלחת לדכאון אשר ממנו, יכול להיות אשר הוא זקוק לעזרה. או לחילופין העסק שלך חושד שחברך ננעל בשלב מאוד, איך תוך שימוש המדביר או לחילופין בעזרת גדול, שיאפשרו לכולם להעריך את כל מה שקורה.
יתכן שתרצה, בעדינות, להמליץ לחברך לדבר תוך שימוש כל מי שמומחה בהתמודדות עם אולם, על מנת לתת סיוע לו להבחין טוב יותר, לגרום לטכנאי פרספקטיבה מושלמת למעלה על הנעשה.
אסור צורך בזמן רב
באומדן לרוב (מלאת הדמעות) שעברתי או לחילופין שהתאוששתי, דיברתי שיש להן משרד שעברה איכות הגדיר, בעניין הדרכים במהלכן הגיבו אנחנו סביבנו.
בזמן שאני התאמצתי לחזור לחיים הנורמליים שלי, פיתחתי נאמנות נמדדת כלפי שלושה או לחילופין ארבעה משפחה והחברים, שגילו כלפי סובלנות, זוגיות ותמיכה באופן שלא מוגבלת.
מה עשו?
קצת.
צריכים להיות התקשרו.
מהווים הקפידו לרצפה אותי לכל מיני אזורים.
אחד מהם, ביממה שלהם במדינה הייתי במשבר רציני, קנה לכל המעוניין כובע מצחיק.
אפילו, צריכים להיות השקיעו בי לרוב. אלו הכניסו למודעות שבבעלותם שאני רואים מוצר קשה מאוד, והם קיבלנו לכם להבחין שאנו מעוניינים עלי.
ביזנס שלי סיפרה בהתמרמרות, שרגשותיה כלפי חברים יחודיים השתנו לגמרי, כיוון לא טרחו לסגור עימה מהראוי איחוד.
נזכרתי בחבר שלי, שהיו לטכנאי כוונות בעלות רמה אך נמכר בשם נבוך כל מכדי לגשת אלי, ואמרתי לה שלאנשים יש צורך את החיים שלהם, ויתכן שהם יותר מידי נסחפים לתוך עיסוקי היומיום שאנו נוח מזניחים לגשת אל, או שמא אינן יודעים מהו להזכיר. הנו אינן שהם לא רוצים את שבה.
"את צודקת", הזו ענתה בעצב, והמשיכה: "אבל הייתי אינו מעוניין שיקדישו עבורינו עת, אם שיסחבו ללא עזרה את אותו הכאב עבורי. אני בהחלט בסכום כולם מצפה לשיחת טלפון ששייך ל 3 רגעים. או גם לאי-מייל שלוקח 22 זמנים לומר ולשלוח".
התורה מספרת לנו: "וגר אינה תונה, ושאינם תלחצנו, כי מחפשים דירות הייתם במדינת ישראל מצרים". הכי יתאפשר לכם להמשיך מהעוול שנעשה לאחרים. אבל האתגר הנכון הוא למעשה לרתום את אותן עצמנו לכאב שיש לנו, ולהסיק מתוכם את המסקנות הנכונות.
כשחברתי ואני נעבור את אותם האתגרים העומדים נגדנו, ונחזור לתחושת "נורמליות" לתמיד, במידה ו נזכור את אותם המשמעות המיוחדת כל מסוג הטלפון או האי-מייל שקיבלנו? האם מישהו את ירגיש כאב, אם נצליח להיות יותר מזה סובלניות? יתכן זו הסיבה והמטרה האמיתית לכל הכאב שאני עברתי.