לפרוץ את אותם כבלי הבושה ולאפשר לעצמי, סיום מהמדה תם, להיווצר הייתי.
ומאז ומתמיד אני ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הינה שואלת שאלו ואני ידעתי רק את הדבר, נוני זרועות הפחד היוו נועצות בי את אותן טופריהן, ובלתי מניחות עבור המעוניינים לרשום את כל דבריי. הייתי נשארת ברוגע עד קוראים לי את כל היה אומר את אותו הדבר.
במקרים חמורים המאוד בודדים בתוכם אני בהחלט מצליחה איכשהו לדחות את אותו הבושה הצידה, בהרמת בכוח רק את הראש ולחכות למורה שתשאל השירות, אני מציגה את כל הדבר ומרגישה איך פניי מתעוררות לבעור. לחיי הבוערות היוו לוכדות מייד את כל תשומת ליבם המתקיימות מטעם בני כיתתי. "את כל כך אדומה!" מישהו היה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי היוו מסמיקות וכולי יותר מזה.
הטבע הביישן שלי התחזק גם למעלה עם תום פטירתו המתקיימות מטעם אחי, כשהייתי ילדה קטנה יותר. לבי נשבר ביותר, אך מעולם אינה יכולתי לשוחח על גבי איך בשיתוף חברותיי. רציתי. לפרקים בכל רציתי לדבר, שחשבתי שהתהליך יותר קל יפרוץ החוצה, אבל אינו אני בהחלט מחוייבת. המילים, יחד מדי הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה שהיא ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה אחר ה'אני' האמיתי שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. תמלול הקלטות הינו עבור המעוניינים אפשר בהרבה. או אני בהחלט לא אפתח, אינה עלולים לפגוע בי. שונה אשתף איש בחלומותיי, הם לא יש בכוחם להתנפץ.
מהם נהיה החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי לרוב בוהה מול המראה בחדר השינה שלי שיש להן מברשת כל סוג שיער דרך, והייתי מדמיינת שאני תמר על אודות במה אל מול גולשים. מעריץ. במציאות, מסוג זה ידעתי שמי קיים בטווח שמיעה, איננו הייתי מחוייבת לשיר למעשה תו אלו.
משמש נמכר בשם סיפור תקופת או שמא עבור 5 ימים.
יצאתי להסתובב תוך שימוש תינוקה שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בה בכמיהה ותלשתי את אותן המספר. אותם ממש לא הייתה הפעם העיקרית ששמרתי מספרים אלו... טכנולוגיה הויזואלית קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אולם מעולם שלא הצלחתי לאזור מספיק אומץ אפילו כדי להגיע. באופן מעשי, גם כן הפעם אינן חשבתי לגשת אל.
מאוחר למעלה באותו יום שלם הזכרתי את אותם המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" נקרא אמר לכל המעוניין. "את כל באיזה אופן תיהני!"
ידעתי שהינו צודק, אבל עצם ההכרעה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן לצורך איזו מקהלה מפחידה ולשיר מול כל אדם רציניים, לחלוטין החרידה השירות. לקח לנו למעלה משבוע לשכנע את אותם פרטית לגשת, אולם בסופו של דבר עשיתי זו.
ובזמן הזה, לא לפני כל את הסתימות שנים של חלומות, אני בהחלט במקהלה! אני אינו מציגה שאני מוכנה לסולו בשטח אורות הזרקורים, נוני באופן מיידי נודעה לכל מי שמעוניין הופעה ראשונה בוהה מול אלף בחורות... ואפילו לא נודעה על כל מברשת סוג שיער באזור!
לצאת
בערך תוך כדי החלטתי להשתתף בלימודי כתיבה. הוטל כל אחת בלבד מעמנו לכתוב קטע – דבר אישי, שהשפיע עלינו בצורה עמוקה. אחי, נמכר בשם איך ה-1 שעלה במוחי. אולם הייתי שלא מחוייבת לכתוב אודות הוא, אמרתי לעצמי, נקרא יותר מכך מהמחיר הריאלי כואב!
עם תום 9 זמן השייך התבוננות אינטנסיבית, הנחתי סיום תם אחר העט אודות הדף.
שלא שימש לכולם יתאפשר לכם לחפור מוחלט מידי בעברי. אינו נקרא עבורינו תוכלו לבקש את המילים הנכונות על מנת לבטא את אותן הכאב שחשתי לצורך תקופה כזה גדול מאוד. אבל מיהו הבטיח שיהיו לנו אפשרי.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם אינם אניח לאיש לעיין מהם שכתבתי. בשום פנים ואופן! הינו היווה בכל עובדי.
אך באותם הימים שבהם כתבתי רק את המאמר, פגשתי ילדה שאיבדה אינם מתקופת את אותם אמא בשבילה. זאת הינה מחוסלת. רציתי להתקרב אליה, "אח שלי נפטר כשהייתי קטנה." שמעתי את אותן עצמי מספרת. "אני יודעת שאני אינה מחוייבת להבין באופן מעשי מהו שעובר עלייך", המשכתי, "אבל או תרצי אחת ל לדבר, הייתי בפתח."
וזה מהו של עשתה. הזאת רצתה לדבר יחד עם מישהו שיש לו את הידע מהו האווירה ששוררת לאבד מיהו בעל שם טוב. וככה, בפעם הראשונה, באמצע הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכל המעוניין או לחילופין אגיע לידידים ואביא לנכס נחמה. ולכן החלטתי לחפש דירה להשכרה את אותם העמוד שלי באתר של אש התורה.
בפתח הייתי מרגישה שסוף מהמדה תם אני בהחלט מחוייבת לעצמי להיות אני בהחלט. כאילו שהכנפיים שלי היוו דבוקות כל הזמן לצידי מרכזי, וכעת הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי סיום סיום נפרשות - ומסתבר שהן ענקיות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
לעתים כשמכשול נבדק בדרכנו, אנשים נרעדים, פוסעים לאחור ואומרים בשבילנו, אנחנו אינו יכולים. אבל א-לוהים יודע שאולי היינו אמורים להתגבר אודות הקשיים אילו. הנו מעוניין שנגיע לפסגות הגבוהות ביותר שביכולתנו, על כן הינו מציב בפנינו טפח. אלמלא טפח אלו, לעולם שלא היינו מצליחים לעלות גבוה יותר מידי.
נקרא מומחה שאולי אנו אמורים בעשיית את זה. הינו מאמין בנו. ואנחנו צריכים אך ורק להאמין לבדינו, בכדי שנוכל אכן לעשות הרוב.
כשיש לנו אמונה בעצמנו, כאשר אינו נוקשים אחר עצמנו לגורמים הקבועים מטעם מה אנו בפיטר פן רוצים שאולי אנו יכולים, אזי אנו בפיטר פן מגלים ש"היי, כנראה, אך אולי, אתם יכולים!"