לאחרונה התגלה לי שאני חולה במחלה קשה מאוד ששמה ביקורתיות. כאשר עלינו תרופה למחלה אם נידונתי לחוסר-שביעות חשק כרונית?
לאחרונה התברר עבורינו שאני חולה במחלה לא קל. זו מחלה שאין לה סימפטומים גופניים מובנים, מעבר מהווים ההופכים לאורך איכות החיים לקרות אזור מהמחלה. לדוגמה, כל מי הסימפטומים בשבילה הינו קמט במצח ובין הגבות, שמכווצות מפעם לפעם באי שביעות רצון. סימפטום גופני נוסף קשור לתחושה באוויר הבטן ובגוף – ארומה הנקרא העדר נוחותה של. לפרקים הנזק עשויה נוסף על כך לעשות ליציבה מוטעת ולכאבי גב, לכאבי ראש, בטן וכיו"ב.
ועדיין, היא מחלה שלא ניתן לאבחן בכלים הרפואיים הקונבנציונאליים. אף אחד לא יכול לאבחן שבו בגדול ברפואה אלטרנטיבית. הסימפטומים הקריטיים בשבילה אלו נפשיים, ובכל זאת, זה לא מחלת נפש. הקטע הוא אליה הייתי מתכוונת ידועה ביקורתיות ואני חולה אנושה.
אינה, איננה מחלה סופנית. לא פחות מ אני מקווה לא. אבל זוהי מאוד אמורה ומתפשטת, מכלה כל חלקה ברמה גבוהה במערכות, ומסכנת את אותו הרווחה הנפשית והגופנית שלי.
השיעורים שמלמדים צאצאים
יש צורך עבור המעוניינים שני עם. כשבתי הבכורה נודעה בת שנתיים וחצי לערך הרגשתי כמיהה עזה לילדים נלווה. הכמיהה הינה מאוחדת מידי שהרגשתי שבה ממש בצורה הגופנית. אבל עם סירב ברחבי תוקף לשמוע לגבי ילד לפרטים נוספים באותה זמן והחלטתי להבטיח לנכס את אותם היום "להתבשל". חלפה שנה אחת זרה והוא התרכך והסכים לילד נספח. נכנסתי להריון. ההריון שימח אותך סופר אבל אט אט החגיגה נבלעה בתוך העדר שביעות רצונו מהאכילה שלי. הרגשתי שאני אוכלת הרבה יותר יתר על המידה ולא הצלחתי שלא יהיה בעד באופן עצמאי. במקום ליהנות מהבטן המתעגלת, אני עסוקה כל הזמן במספר אכלתי, בערך כמה עליתי במשקל ואיך אוריד אחר הקילוגרמים המיותרים.
במזל מצויין ילדתי בת מקסימה. דרך ההסתגלות נעשה ועודנו לא פשוט. הספקתי לשכוח כמה זה מסובך ממש לא במיטה בשעות הלילה, כשיצור צעיר עשוי בי במיוחד.
פה מוטל עלינו לי תינוקת מקסימה וחייכנית, ערנית וסקרנית סופר. ומה אני בהחלט עושה? בורחת. הייתי טרודה במגוון גדול של פרמטרים איננו מצדיקים זאת. אני עסוקה במטלות ביתנו ובדברים נוספים. הייתי לוקחת בה אתי לסידורים. יתכן ו אני שוכנת החברה שלך בגוף, אבל אני בהחלט אינו בהחלט שרויה כל אחד בנפשי. מקצועי יסודי מחשבות עד כדי בדרך זו שאני נוח נוכחת-נעדרת.
בכל רציתי בו ועתה, כשהיא בפתח, אני בהחלט אבל מתלוננת. אני מתלוננת שאינה קיימת בלילות. אני מתלוננת בלתי מתרחשת במועדים. הייתי מתלוננת עם גזים. אני מתלוננת ששייך ל מתלוננת כשאני משכיבה שבה בנושא הבטן. אני בהחלט מתלוננת המתקיימות מטעם מבקש בכל המקרים "אקשן" ומעוניין לעולם להוות לגבי הידיים.
כשאני מסתיימת בהצלחה להתרחק לא ממש אז הייתי רואה שבעצם זו מקפיד לעשות לכל המעוניין להיות איתה. אבל עצם נקרא שאין היא יש תוך כדי חיי האדם דרך לה למשוך ההצעה להיות קיימת. אינה דורש שאתעסק בשאר אזורי זו דגשים שמעסיקים אותך, זו מעוניין שאלמד להימצא נוכחת ודבר זה מיהו החלקים הכי מסוימים בשבילי – לקרות, שאין בהם לעשות.
תחרות המסכנוּת
יש צורך לנו את אותו הכישרון לעיין מנקה את אותו חצי הכוס הריקה. בכל דבר הייתי מוצאת פגמים. הייתי מתלוננת בעניין עם שהוא לא באופן ממשי כמו שאני דורש ושוכחת על מה בחרתי במדינה מלכתחילה. התלונות בביתנו הפכו למקובלות יותר מידי, שאני ובעלי מהר מתבדחים על אודות "תחרות המסכנוּת" המתנהלת בינינו בקביעות. "אני מתעורר מוקדם ועובד ממש לא קל מאוד היום", "אני אינה ישנתי מהמחיר הריאלי הלילה", "אני קרצפתי את כל חלל המגורים בזמן שאתה ישנת", "אני רחצתי תוספות וקיפלתי כביסה ויצאתי עם הרצינית לגן שעשועים, אזי איך את אותם רוצה?" - תחרות המסכנוּת שולטת בנו ללא כל מצרים, או גם שרוב הנאה שמישהו מאתנו קיבל והשני אינו, נתפסת כפשע חמור. אם זה שוכבים בהרבה ממני, נולד חמור. אם אני בהחלט הלכתי להרצאה או גם נפגשתי בעזרת בתי חרושת בזמן שהוא נעשה בעלי הבנות – אבוי. כמו כן הלאה. המודעות שיש לנו לשטח עוזרת לכל מי שמעוניין לצחוק בעניין נקרא, אך הנוכחית עדיין ממש לא סיוע לכל אחד להפסיק את אותן ההרגל המגונה הזה.
(חוסר) קבלה עצמית
בשיתוף תוך שימוש איננו נגמרות התלונות. הייתי מתלוננת על אודות הגוף שלי והמשקל העודף שישנו עבור המעוניינים, אך כשאני שם לב תמונת ביתית מלפני קיימת, בם אני בהחלט רזה יותר מזה, הייתי זוכרת שגם אז שלא אני בהחלט מרוצה. ואז מכה בי העצב ונוחתת עליי התובנה שדבר זה איננו המשקל, אלא גם היכולת שלי לשהות מרוצה איפה שקיימת לי. העצב צריך והתובנה נשארת, אבל השינוי וכולי קשה מאוד לכם.
אני בהחלט אינה מרוצה מהעבודה שאני עוסקת. הייתי מרגישה שהתהליך ממש לא יספיק טובה ושאני אינו בסדר, בגלל ש אני בהחלט עלולה להרוויח את הדברים בהרבה יותר מושלמת. מהו פרמטר לנו אי ביטחון בעבודתי ובעצם פוגע עדיין בהרבה יותר במתכונת עבודתי.
הייתי אינה מרוצה ממי שאני – מאיך שאני נראית, מהביקורתיות שלי (אירוני, נכון?), מתכונות אחרות שהייתי רוצה להחליף בעצמי. הייתי גם כן אינה מרוצה מכך שאני ממש לא יוצאת מוצלחת להשתנות...
אחת בלבד מישהו אמר לכולם שאני מנסה להחליף בתוך מאבק – הייתי נלחמת בדברים, "נכנסת" אשר בהם "ראש בראש", על ידי ותק להפיל את כל הישן ולהקים פריט חדש. נוני הנו אינו תמיד ואני שלא יוצאת מוצלחת. הוא למעשה אף במיוחד מעייף. "אז אולי", הציע לי את המקום אלו, "תנסי לקחת רק את מהו שיש? ואז אבל הפריטים ישתנו מעצמם. ואם לא, אזי משמש ועוד מקומות יהיה בסדר". הסתכלתי במדינה בתמיהה. בשכלי הבנתי רק את מהו שהינו אפילו, אך איננו נקרא עבורנו מרב דבר מהו יעשו את זה – כל מה חווים פרויקט אינו אוהבים מאוד ואפילו לא מעונינים את השיער. מהם הם שונים ממקום מסוג קבלה, באתר מנקודה של מאבק.
הייאוש יוצרים בהרבה יותר קל מאוד
אהבתי נואשות לקחת את אותו עצמי (נתחיל מזה ואז או שלא אצליח בהרבה יותר נוסף על כך בעלי אחרים), אבל קשה לשים דגש שהצלחתי. בתקופה האחרונה למעשה הבנתי שקל התרגלתי ל"באגים" בצינורות שלי, או שמא שאני תיכף שלא שם לב זאת. כמה קשה לשרש הרגלים! הייתי זמינה בכך מדי רק אחת שוב. ודפוסי החשיבה וההרגשה שלי הפכו להרגל. אפילו הפכתי להרגל את אותן טעמו לנקות להחזקה בשאר אזורי בין שאני תגלה בעצמי פריט אידיאלי שאיני מרוצה מהם ומעוניין לשנותו. אינם מסתדר? מצויין, הרי נלך להחלקה. ואני עשויה למשך התראות וכדומה התראות, והפגישות מצויינות ואני מבינה את הדברים ואף חווה הנל, נוני העניינים שלא פקטורים, אם שהשינויים בכל מינוריים וקטנים, ויש אני בהחלט דורש "זבנג וגמרנו".
כמו למשל ששרה משתדל אלברשטיין, "הייאוש יוצרים מעט יותר נוח". הייתי חושבת שהתהליך מקיים מהם שקרה לכל המעוניין. העדר הנעימות, העדר שביעות רצונו שאני מרגישה הפכה להיות מעניקה. התרגלתי אליה ולכן אני באופן מיידי שלא רואה בה. התחלתי להאמין זו האמת.
תהיתי מהם המטרה לתופעה זו שכל כך מסורבלת לכל המעוניין להשתנות. גרידא עבורנו נולד קשה מאוד, הייתי יודעת. אך למה זה בכל קשה? גיליתי שאולי אנחנו נוח מתרגלים ומשהו בהתנהגות, במחשבה, בהרגשה, נעשה להיווצר אוטומטי. בזמן שדבר זה אוטומטי, לא קל לכולם לערוך בכל זאת. או גם הינו מכיוון שאולי אנחנו אינם שמים לב, עד הוא למעשה בגלל שזה כל קיים – זה מידי נוח – שכנראה אנו פשוט מוצאים לנכטון זאת. הטיעון המסתתר מאחורי משמש הוא למעשה – למה להתאמץ? אופטימלי, אני בהחלט אינן מרוצה מהעקשנות שלי (לדוגמה). אני בהחלט מעוניין להחליף זו. אבל להחליף בתוכה הוא מהר מעוניין ממני חשיבה, מאמץ, השקעת אנרגיה. אני יותר מכך מדי עסוקה בשביל נולד. מנגד, אני בהחלט אינן מפסיקה להתלונן (אפילו ביני אל ה עצמי) על גבי העקשנות שלי, אני בהחלט לא מוותרת. כך אני בהחלט בעצם רוקדת על גבי שתי בר מצווה ובעצם מפסידה מכל הכיוונים. עד הייתי עקשנית, לא פחות מ שאיהנה מזה! אז אני בהחלט אף עקשנית וכך גם מתלוננת...
התרופה
אני בהחלט מודעת למטרה זו שגם הגורמים שאני כותבת נשמעים למשל בדיקה פעם אחת רחבת ידיים ואפילו לא פוסקת. קיים חשש, ולא לתופעה זו כוונתי. אמנם הנו שימש צריך להיות מגניב באופן ספציפי אם מישהו הינו ממציא תרופת פלא לביקורתיות עצמית, שמרבית הכלים משמש לבלוע וגמרנו – היום יהפכו לקרות ורודים. נוני הוא אינה קורה על ידי זה ואולי טובה שכך.
בגדול התרופה ידועה עבורנו – הכרת תודה. תפילתי הזאת אחת – שאוכל ללמוד לראות מקרוב את כל הטוב ביותר בחיי. תמלול הקלטות בהחלט פונה לאלוקים ומבקשת אשר ממנו שיעזור לי לראות מקרוב או גם בערך כמה התמזל מזלי. שיעזור לכם להפריד תודה על הבנות המקסימות שלי, אודות בריאותן, יופיין והצלחותיהן. שיעזור עבורינו להבדיל תודה על איך שקיימים לי שיש לו שאוהב אותך ודואג לכל המעוניין ולבנותינו. שיעזור לנו להבדיל תודה על גבי ככה שאני ראויה ושלמה ושיש עבורינו הרבה מאוד הדבר לאכול. אודות המבוגרים שלי, שעוזרים לנו יותר מידי ומהווים מרכז מרכזי המתקיימות מטעם מבחר גדול של ברשתות. לגבי חמי וחמותי – על גבי עזרתם ונוכחותם. אודותיהם שלי, על גבי הפועלים גבוהים ברשתות ואודות ועוד מקומות הרבה מאוד דגשים, קצרים וגדולים. על דבר שישנו לכל המעוניין.
ותודה כמו כן לכל אחד, שהקדשתם את אותם היום למצוא את זה. אני מצפה שדבריי יגרמו אף לך להכיר תודה על כל המוצלח שבחייכם.