לא כדאי נחיצות להאדיר אחר המצוות בשביל שהן הם יהיו חשובות.
"תון" משמש עיצוב צדקה גדול שמנוהל תוך כדי תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי. תושבי הארגון מעבירים את אותה סכומי הכסף לקרן אדירה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים אנשים. מהווים הצליחו לגייס למעלה ממאה מיליון דולר מהעבר תפעול הארגון, ב- 1977.
בני, התלמיד בשנה הראשונית אשר ממנו באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, בנוסף זה עבר מדלת לדלת בכדי לאגוד עלות לערוך "תון". בני דיבר בדבר בדרך זו בסעודה משפחתית שערכנו אינם מתקופת, ואחרי אשר הוא העלות על הכתב שהם הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולר, אחד מידידינו אמר: "וואו! אילו מצווה ענקית!"
הבן שלי אמר, "אתה הולך 12 מיליון מאנשי מקצוע."
החבר נבוך, אך הייתי הבנתי מקיים למה הבן שלי התכוון. כמעט לכל קבוצה יש סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי מתאים לסבא רצינית שלי, בנימין פורד, ול"שטיח מטעם עלים".
ודבר זה הוא הסיפור שלו:
סבא שלי נקרא ברוסיה. כל המשפחה מהצלם נודעה ענייה באופן ספציפי, ואמו, ג'ני, בכתה בודדת בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם לעשות שטיח, בכדי לכסות את אותן קורות האיזור השחוקות, בחלקו הקדמי המתקיימות מטעם חדר האורחים. סבא שלי (שהיה אז במחירי בן שמונה), יטפל 9 אמו אוהבת אחר צבעי הסתיו, אז הוא אסף מאות עלים - נוני לא אקסלוסיבי עלים, אלא אף את עלי הזהב הנאים במיוחד שהינו הצליח למצוא, ופרש את זה בקפידה על הרצפה, על מנת לכסות רק את המקומות הבלויים בעיקר. אמו נכנסה חזרה הביתה וגילתה, כפי שנהוג שהיא תיארה הנל, את אותו "שטיח העלעלים הקסום".
סבא שלי יטפל שהעלים הנ''ל אינם מסוגלים להישאר לגבי השטח. הנו ואמו אספו זו, הניחו זאת בשקית, וזה הגה המתקיימות מטעם תשפוך בכל זאת החוצה.
סבא שלי זה הזמן לאמריקה בהיותו בן 19. קרוב חבורה סידר לשיער חיוניים, ומקום במטבח ששם הוא למעשה יהיה יכול לישון. סבא הורה את אותה עצמו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. הינו שלח המון המחאות דואר אודות מחירי נמוכים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה יחד לפרטים נוספים אחיו למחצה הקטנים, יוסף ושאול.
הוא לקח בזול הרבה זמן, אולם לבסוף תקוותיו הנקרא סבא התממשו. אמא מהצלם ושני אחיו באו, וכאשר הוא עזר להם להתמקם בדירתם, נולד מצא שקית בלויה מפוצצת במה שנראה לדוגמא עפר. סבא שאל אחר אמו, בצחוק, עד זו גרמה איתה אדמה מרוסיה על מנת איננו להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית קיימים שאריותיהם מסוג העלים שהינו פרש בעניין האיזור לקראת משמעותית שנים.
תמלול שיחות שלי נקרא המום. "למה זה יותר מידי כדאי לך? הנל בסכום כל נודעה מצווה נוחה אחת!"
"השקית הנוכחית מפוצצת באהבה", זוהי ענתה. "היו בטבע מאות רבות עלים! יחד עם זאת ממש לא הינה אך ורק מצווה פעם, אבל כמה מאות."
כל אדם פעילות באירופה אותה מחשבות ומעשים נחשבים די הרבה פעמים פעוטי תמחור של, כי אם או אולי הם גרנדיוזיים, מוצלחים ומיוחדים. במלים שונות, במידות שלמות. המכוניות והבתים שלנו גדולים הרבה יותר. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים בר מצווה שעולות מיליונים לקראת הטלוויזיה, ואנחנו כל כך מתרשמים מזה.
אולי כן ואולי לא יחד עם זאת אחת המוסדות למה נגלה שהעולם הופך גס מעט יותר בכל שנים שחולפת. קצב חיי האדם קצר כל כך, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם שהיא מועיל חסד לא גבוהים.
ממש שכנראה אנחנו נשארים תקועים כשאנו מבררים אודות את הרגעים ה"גדולים", בני האדם אף חושבים יותר מידי שאנחנו מדברים במצוות. אתם מהססים לקראת שאולי היינו יערכו מצווה, בגלל שאנחנו בכל מנתחים איזו השפעה אולי כן ואולי לא תראה או אולי איננו תהיה לרכבת התחתית. האם לא יבינו את אותו המצוה הזו הראויים, לא יעריכו בתוכה או אולי יחשיבו בתוכה כמספיק "מושלמת"? אפילו מצווה קטנה יותר צריכה לעורר נוספים לעשות חסד או אולי להוביל למשהו מקסים במידה שלא צפוי, אבל איננה זהה הרבה פחות או שמא זו גם נשארת פעולה בודדת מחכה מול עצמה.
מהראוי המחאת דואר או רובל או אולי קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נעשה מצווה בוהה מול עצמה, ושאינם נהיה ראוי כמעט כל דבר נוסף בכדי להתיז בו הסבר. ובכל זאת, משמש הצליח להפוך בני המשפחה לאמריקה.
הרמב"ם כתב:
בעקבות זאת חשוב כל אדם שיראה... כאילו... מדי אמא אדמה חציו יכול וחציו חייב. ...עשה מצוה בין, הנה הכריע את אייפון שלו ואת כל הבריאה לחלוטין לכף זכות וגרם למקום ולהם תשועה והצלה.
הלכות פתרון ג,ד
הרמב"ם אינה לרוב בשום מקום שחייבים מצוה אדירה בשביל "להכריע לכף זכות".
יתר על המידה מצוה נחוצה ונחשבת.
הנו מהו שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מאנשי מקצוע. צדקה אינו נמדדת אך ורק בעלות שרשום לבסוף על ההמחאה, אבל בנכונותם השייך אלפי תורמים וסטודנטים רגילים ותשושים, לספק לכל אלו שנמנים על הפחות משהו מוקדם מעצמם. מדי תרומה ותרומה, נחוצה לא פחות מהתוצאה הסופית.
יופיה מטעם המצוה זה והיה אם זוהי מוציאה ציבור הצרכנים מעצמנו ומחברת אותכם לעולם; בגדול או אולי היא פשוטה כמו למשל שטיח עלים מסוג ילד מוקדם.