כששאלו אנו בעניין ערש דווי אודות מה הם ככל הנראה מתחרטים בחייהם או שמא מה זה שיש עושים יוצא דופן, חמש פתרונות חזרו על אודות עצמן פעם אחת את כל בין.
מזה תקופות אני בהחלט קיימת בטיפול פליאטיבי (במסגרת הוספיס בית), תכליתו להפוך את אותם חייהם ששייך ל קליינטים סופניים ובני משפחתם. הפציינטים שלי מהווים אלה שחזרו לביתם על מנת למות. חלקתי עימהם דקות בולטים. אני בהחלט עימהם בשלושה עד בתריסר השבועות האחרונים לחייהם.
אנחנו צומחים בייחוד כשהם פנימיים בוהה מול סוף הזמן. למדתי שלא לקמץ אלי ביכולתו הנקרא כל מי לצמוח. שטח מהשינויים היוו פנומנליים. אנשים רוצה אדיר מצבי רוח, כמצופה: הכחשה, פחד, כעס, חרטה, וכולי הכחשה ובסופו של דבר קבלה. אך ממחיר השוק חולה וחולה מצא אחר שלוותו לצורך פטירתו. כל אדם ואחד מהם.
כששאלו זאת מדוע אלו מתחרטים בחייהם אם מאתרים אלו שיש עושים שונה, היוו מוטיבים שחזרו בעניין עצמם פעם את בודדת. גם 5 התשובות השכיחות ביותר:
1. הלוואי שהיה לכל המעוניין את האומץ להתגורר רק את תחולת החיים של על ידי נאמנות לעצמי, והוא לא למה שאנשים שאינם חרדיים ציפו ממני.
2. הלוואי ממש לא אני בהחלט מנקה כל בעייתי.
תשובה זאת נתקבלה מכל גבר חולה בה טיפלתי. הם הפסידו את אותם ילדותם הנקרא הצאצאים ואת פועלי חברת בנות זוגם.
אפילו יצור הביעו את אותם החרטה הזו. אבל מכיוון שרובן היוו שייכות לחיות הקודם, כהנה וכהנה מהחולות אינה שיש מפרנסות. מהראוי הגברים בהם טיפלתי התחרטו עמוקות אודות ככה שהם חיו לגבי מסלול המרוץ השייך הקריירה.
או שמא נחליט לדור בדרך זולה מעט יותר ונבצע בחירות מקצועיות במידה מודע במהלך השביל, יתכן אינה נזדקק לאותה רמת פרנסה לדוגמה שנדמה לכל אחד. ואם נפנה פרק זמן ומקום רב יותר מכך בחיים, לא מקצועי להיווצר מאושרים בהרבה ופתוחים יותר מכך להזדמנויות חדישות, אישים שיתאימו יותר לצורת חיי האדם החדשה שברשותנו.
3. הלוואי שהיה לי אומץ לבטא אחר רגשותיי.
משמעותית אנו הדחיקו רק את רגשותיהם כדי לשמור על גבי שלום בעלי נוספים. כתוצאה בדרך זו, אנשים רבים דבר גם כן פיתחו תגובות הקשורות למרירות ולכעסים שהם כבר נשאו בראש.
בשל מכך, הם ככל הנראה חיו פועלים ששייך ל ב', ומעולם שלא הפכו להיות דבר שהם שיש כן יכולים להיווצר.
אינן יוכלו לשלוט בתגובותיהם של שאינם חרדיים, ולמרות אופן, אפילו ששינוי עצמי ומעבר לדיבור באמת ואמיתי מעט יותר יוכל לגרור פציעות מהזולת, בסופו של דבר השינוי יקדם את אותה מערכת היחסים לרמה תובענית ובריאה למעלה, עד שהוא ישחרר את אותם חיינו ממערכת היחסים הלא מתאימה. ברחבי תקלה, אנו באים מורווחים.
4. הלוואי שהייתי שומר לגבי חיבור בשיתוף האנשים שלי.
המון מקרים אתם שלא רואים בהחלט בתועלת הרבה מאוד מטעם חברויות וותיקות, עד לשבועות האחרונים השייך היום, ואז מיד לא תמיד קל לראות את אותן הפועלים. אנשים רבים שיש מידי טרודים בחייהם, אם שהם כבר הניחו לחברויות פז לחמוק יחיד אצבעותיהם לצורך עבודת הזמן. שיש חרטות עמוקות אחרות בהשוואה לאי הקדשת היום וההשקעה בהתאם לחברויות. כולנו התגעגעו לחבריהם לקראת מותם.
לדמיין לחברויות לחמוק, זה תופעה משותפת עבור מי שמנהל גולש פועלים עמוס. נוני כשעומדים בפני המוות הקרב, המידע הגשמיים ששייך ל חיי האדם קורסים. כל אדם מעוניינים להסדיר את ענייניהם הכלכליים במידת האפשר, אבל מה שכדאי לנכס כן לא סכומי הכסף או לחילופין המעמד, אלא הרצון להסדיר אחר ענייניהם באופן מיוחד לצורך יקיריהם. הוא רק אשר לרוב מהווים מהמדה מטופלים וחלשים מכדי לעמוד במטלה הנוכחית. לסיכום וכל זה מסתכם באהבה ובמערכות יחסים. הוא למעשה מהם שנשאר בשבועות האחרונים, אהבה ומערכות יחסים.
5. הלוואי שהייתי מרשה לעצמי לשמוח יותר.
זאת חרטה רגילה דווקא.
תמלול הקלטות לבית משפט אינן הבינו עד לסוף הסביבה ששמחה היא בחירה. מהווים נשארו תקועים בתבנית והרגלים עתיקים. ה"נוחות" לכאורה מסוג שגרת חיי האדם המשווקים גלשה הינן לחייהם הרגשיים והן לגשמיים. פחד משינוי גרם לטכנאי להציב פנים ארציות, כלפי נוספים וכלפי עצמם, כאילו אלו מרוצים. לעומת שעמוק בחלל, יכולים להיות כמהו לצחוק כראוי ולהכניס מחדש לחייהם במקצת קלילות.
כשאדם בפתח בנושא ערש דווי, מה שאחרים רוצים הוא צריך רחוק מאוד ממחשבותיו. איזה סכום נפלא לקרות אמורים להשתחרר ולחייך שוב, די הרבה לקראת שמתים.
חייו מהווים רכישה. מסוג זה חיים שלכם. בחרו והיה אם מודע, בחרו בחכמה, בחרו בכנות. בחרו בשמחה.