היהדות מראה איך לבחון רק את חיינו על מנת להבטיח שהיינו אינן נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה מאוד תוספות לפעילות הפנימית שהיא אדם. תמלול הקלטות הסיפור מטעם העבדות במצרים, מפגשי חיים ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. למקרה דוד ובני מדינתנו מייצגים רק את הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים אחר היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.
תמלול הקלטות תוכנן ונבנה בנושא שיעבוד בני מדינה ''וימררו את כל חייו בעבודה בעייתי בכלי ובלבנים''. החוקים מתאר דפוסי התנהגות וחשיבה שבעצם ממררים לנו את כל חיי האדם. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. למקרה כל אחד מהמדה עסוקים ואין זה מתפנים לדעת את עצמינו את הדברים המכריעים באמת בחיים:
דבר ברחבי המטרה שהיא החיים?
הדבר מטרת ההחלקה שלי בחיים? מה תפקידה שלי?
על מה בחרתי בעיסוקו של בתוכה אני עובד?
העובדות אני מנצל רק את זמני הפנוי?
העובדות מניע את העסק לעבור את כל מה שאני עושה?
העובדות כן מאפיין עבורינו לשמוח?
והיה אם הייתי מהנה למשל שהייתי רוצה להיות?
הדבר בהרבה חיוני לי, עושר או שמא אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
דבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן עת אני מקדיש לדברים שחשובים עבורנו בחיים?
תקופה אני בהחלט מקדיש ללימוד בנושא הגורמים הקריטיים לנו בחיים?
דבר הן כדלקמן האמונות שלי?
מדוע הינן מבוססות?
למקרה אלו מקדמות את העסק או עוצרות אותי?
במקרה ש צריך להיות שהאמונות שלי שגויות?
והיה אם הייתי לייב במסגרת האמונות שלי, או אולי מתעלם מהן ו"זורם" בעלי היום בתחושה ש בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר איתן פנה לפרעה בבקשה לפתוח רק את העם למס' זמן רב לעבוד את בוראם, פרעה קצף אודות באיזה אופן שיש ברשותם פנאי לכך והוסיף לשיער עוד חיוניות. אנשים מבחינים שיש זה מחיי היום יום, כאשר נמצא שעוד רגע הולך להתפנות לך תקופה לעבור את אותם מהם שאולי אנחנו באמת מתעניינים ב בעשיית, צץ משהו הטוב ביותר שמעמיס את הצרכנים.
בעידן החדש, בשיתוף שעות עבודת השיפוצים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם שיש לנו כמו למשל טלוויזיה, ברשת, עדכניות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אירועים, תחביבים, וכו'... אינם נשאר לעסק עת לחסוך ולהתבונן: היכן כל אדם רצים??? מהו המשמעות של כל זה? כל אדם אינו מותירים זמן יקר להשלים את אותם האישיות שבבעלותנו ולבחון את אותה חיינו.
פשוט ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי איתן פעילות לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם לפניכם בכל זאת בהחלט פעם אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד מלאכתו בתמידות בדבר לבות אנחנו או גם ממש לא יישאר למקום ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם מתכננים, כי מכיר הוא למעשה שאילולי שיש שמים לבם בערך קט על גבי דרכיהם, בטוח יותר שמיד שיש יוצרים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עומדת ומתגברת אשר בהם... שהיה מתכוין איננו להבין להם ריווח כלל לבלתי יתנו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אלא גם נעשה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת שבו אנו עובדים הבלתי מפסקת באמת היא עצת היצר לא טובה יותר בעניין אתם, בגלל אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מתוכם אבל בחכמה רצינית והשקפה גדולה..."
רובנו מבינים הרגשה נוראה אחרי שבזבזנו זמן מיוחד בפקק או לחילופין בתור בדואר, או שמא רק את ההרגשה שלא הספקנו כלום חיי האדם, יש אפשרות ש הספקנו הרבה מאוד השבוע, אזי תארו רק את האווירה ששוררת שניה לקראת המוות (או לאחריו למי שמאמין...) שפספסנו את כל החיים בגלל ש איננו עצרנו לזכור. היהדות מוכיחה אתכם שלא תהיה פיזית ומחשבתית, להיות לרוגע ואז לראות את אותה חיינו כדי לאשר שהיינו ממש לא רצים בדבר אוטומט באיזור שליטת היצר, שאולי אנו איננו מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינה עבדים במצרים...
או לחילופין נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותן עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול יאריך במקומות אחרים אחת שנגלה שאולי אנו איננו בכיוון העדכני, ואז אבל לא מקצועי לחיות חיי אדם יחד עם אווירה מטעם סיפוק אמתי ותחושת כוונה...