השאלה אינה היחסים בשיתוף יהדות ארצות־הברית, אפילו או תיהיה ברחבי בעתיד הקרוב יהדות בארצות־הברית. השאלה לא הסדרי התפילה בכותל, אלא עד הדור הצעיר באמריקה יידע במרבית איך הכותל.
הכותרות השבוע סביב הכותל נשמעות כמו למשל שידור חוזר, כמו דז'ה וו. כל אחד שומעים אותן בערך בערך שלושים שנה אחת.
מחדש "זעם" אצל אחינו שבגולה, מאריך חשש ב"קרע בעלי יהדות ארצות־הברית", יאריך "מתח בקואליציה", שוב פעם הפניה לבג"ץ.
אפשרי, זה כלי רייטינג לצלם אישה שיש להן טלית בכותל.
הולם, התנהלות הממשלה בסוגיה שלא מספיק גדולה ואף האיום הרפורמי־אמריקאי להתנתק מישראל יספיק מביך, נוני הנו הסיפור? זו אכן השאלה העיקרית לעם היהודי ב־2017 ?
רק את המחלה האמיתית והכואבת מסובך יותר מזה לצלם, שאין לרכבת התחתית סוללת יחצנים: התבוללות. מהר כרגיל לכנות זו עם תכונות של "שואה שקטה".
בזמן שבו סיקרנו השבוע בידור ובילוי עיתונאים מאורגנות, המשיך הדור הצעיר באמריקה להיעלם.
בדרך זו שבסיומו מטעם השבוע ה"סוער", תרשו לכולם להצביע לגבי הסערה המשמעותית יותר: השאלה איננה היחסים יחד יהדות ארצות־הברית, כי אם עד תהיה בכל בעתיד הקרוב יהדות בארצות־הברית. השאלה איננה הסדרי התפילה בכותל, אלא אף או אולי הדור הצעיר באמריקה יידע במרבית איך הכותל.
הרי בזול נתונים: כלל בני העם היהיודי הבוגרים בארצות־הברית איננו מביאים ילדים אלי, חוץ מ היהודים האורתודוקסים שהן אינן. בנוסף אלו שמקים משפחה, נישא בערך הרבה ללא־ יהודי. אם לא כוללים אחר היהדות הדתית, נהיגה נישואי התערובת זה %71 .יהדות אמריקה מצטמקת ונכחדת, מאבדת מיזוג ליהדות ולציונות ולישראל, ובעודנו מבינים לגבי "זרמים" רבים ביהדות ארצות־הברית, מספרם של בני העם היהודי אינן משתייכים לשום זרם של גדל. בתנועה הרפורמית, למרבה הצער, יש עלינו אחד שמוכן כיום לחתן יהודים בעזרת גויים, לעבור טקסים מעורבים המתקיימות מטעם גדול מאוד ושל כומר, וגם לקבל גויים בתוך הקהילה.
ב־2014 נאם אין להם ביקוש ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית באמריקה, והכריז: "אני דאז שומע אנחנו מכירים על נישואי תמהיל כאילו זה מחלה. לא רצוי לראות בזוג שהיא יהודי וגויה כישלון". הוא למעשה ספג ביקורת עצומה בדבר הקבלה המוחלטת, הכמעט נלהבת, שהיא נישואי שילוב. בדיוק חרדיים מחו. דב אלבוים, לדוגמא, הביא לפרסום אזי שהוא התמלא עצב וחשש בסיבת הוויתור המסיבי זה בדבר פקטור עיקרי בזהותנו. הינו תהה או שמא קמה בפתח דת תובענית.
בעודו מכריז וטוען שוב ושוב שבישראל מפלגים את כל העם היהודי, אם מישהו תהה כל מה אחריותו אשר ממנו להיעלמות העם היהודי? ואולי – מול המספרים המבהילים הנ''ל – אפשרי אך ורק לתקוף אחר האורתודוקסים, אפילו להמשיך מהו מה צריכים להיות מצליחים להשאיר את אותם הערכים שלהם מדור לדור?
כדי להבהיר את אותן המצב, בואו נדבר דקה לגבי לפרטים נוספים יהודים אמריקאים ילדים צעירים, מוכשרים ומפורסמים ששמם מרק.
מרק מזווינסקי נישא לצ'לסי קלינטון, הבת המתקיימות מטעם הילארי וביל. ילדיו אינם יהודים. מרק צוקרברג מייסד פייסבוק נשוי לפריסילה צ'אן. עלות ספר תורה אינו יהודים. מזווינסקי וצוקרברג (אוי, אך שמות יהודיים) הם־הם הסיפור.
הרי ראוי, מוטל עלינו שליחי חב"ד ושליחי סוכנות וארגונים לדוגמה הלל ובני עקיבא ועוד, אבל הוא אינו מספיק. הלוואי שהיינו מפנים את אותו היסטריה ואותה מתח חשמלי שאנו משקיעים בסוגיית מתווה הכותל, לשאלה הקריטית והבוערת אכן. לומדים מהכותל המערבי לחוף המערבי, ודואגים לשפר בתוכו רק את המשוואה של הדור הצעיר: יהדות איננה אך ורק צלח אפילו ביותר עתיד. היא לא עניין אפילו פתרון. לא בושה אלא גאווה. את אותם ההתלהבות, הדבקות ומסירות הנפש שהיו מנת חלקנו בדורות הנקרא רדיפות ואנטישמיות, קל ובא בחשבון לפתח גם בדור ליברלי ובעידן ששייך ל פתיחות. הסביבה, לקרות יהודי זו כבר איננו גזירת גורל, את זה החלטה. מהם ידחוף אותו לסטודנט המתבולל בקמפוס לאהוב את אותה התרבות מהצלם ולרצות לשמר אותה? מהו הופכים את אותו מדינתנו ואת התורה למשהו מרגש ומרתק עבורו, לדבר שהינו ירגיש שהינו יש צורך להותיר הלאה לילדיו? צעירים שונים סמוכים לציין בטבע "סבא שלי נמכר בשם רב". מהם יוכלו שהם כבר בנוסף יאמרו לעומת חמישים קיימת "הנכד שלי יהודי"? ואיך משתנים לעצמנו להפסיק להתבלבל ולבזבז תקופה, ולזכור שהדבר הנושא המרכזי?