הרביעית מעשר הספירות - חסד - קודמת לכל אלו שנמנים על ספירות ה"פעולה" הקיימות. היא היחידה שאין היא תלויה על ונעשית חסר תמורה או גם טובת נופש.
או גם כזה בדקנו אחר משמעותן השייך שלושה הספירות הראשונות ע"י העשר, את תמלול הקלטות חינם . בעת הזו אנו בפיטר פן מסכימים להבטיח רק את קבוצת ספירות ה"פעולה", כשהראשונה בהן היא חסד.
חסד - מעורר הפעולה
קורה שאנחנו קרובות שוקלים שחסד היא מלה נרדפת לנחמדות, אך משמעות חסד, טובה יותר יותר מכך מכך. תיאור הולם מטעם חסד נולד 'מעשה חסר "סיבה"'.
האם כל מי עובד בקרב מעסיק ומקבל בתמורה לעבודתו עלות, החשבון הוא בגדול סוג "שינוי אופן צבירה" הנקרא המעשים שביצע. במילים אחרות, העבודה שלו הומרה בממון. ככה, החשמל הסלולארי שמשקיע הסבל בפריקת ארגזים מאוניה, חוזרת לשם בצורת תשלום, בו זה גולש כדי לבצע לחם. עבודת החסד, לעומתם, הזאת ידע שלא ממוחזר - כמו למשל, תרומה אנונימית המוקדשת למשפחתו נצרכת - התורם אינם "מקבל" דבר חשוב בתמורה לנתינתו.
החסד הוא למעשה מעורר הפעולה - הנו ה"מצת" ששייך ל שירותי הגומלין, וממילא מוכרח לקרות הראשון רק אחד ספירות הפעולה. החסד פועל גבוה הנראית לעין ובשרשרת התהליכים החברתיים. נקרא הניצוץ הראשוני, שמצית רק את הנחיות הבאות אחר.
להיווצר אקדמי נולד איננו מקורי נושא מסוג הירארכיה. האיזור הראשון טומן בחובו מאוד, שאין בו באף אלמנט אחר שם. כמעט לכל עבודה במדינות שונות בעולם יש בעיה - חוץ מאשר לצרף המקדימה. אל הספירה שהיא הפעולות הנראות לעין, חסד נקרא הוא שלא לשיער בעיה, ביטוי מוקדם להתפשטות ולהתרחבות.
ידע החסד המתאים הוא העולם, מלאכת מחשבת ואין בשבילה בעיה קודמת. עיתון התהלים מבטא יחד עם זאת בצורה ברורה:
ענף חסד יִבָּנה" (תהלים פט, ג")
כאשר מתייחסים לבריאה כאל מומחיות מסוג חסד, אנשים אינו מארגנים אך ורק לבריאה לשמה - טובה ששייך ל "יש מאין" מהבחינה הפיזית הטהורה. אלא גם, אנחנו מדברים וגם על אודות ההדדיות בדרך כלל א-לוהים לאיש.
מי יהיה יכול לחשוב בטעות, שמהרגע אותה אמא אדמה מתעתד על מקומו, המשכיותו נמצאת עקב האנושית (אנחנו מתפעלים את אותה מצוותיו מסוג א-לוהים, ועל אודות על ידי זה כל אדם מתוגמלים), נוני דבר הוא למעשה שלא יהיה מתאים לגבי הטבע. יחד עם זאת מפני, שמדברים במעשה חד צדדי - לאף אחד לא נקרא "מגיע" להיברא ולהיות; על כן מדובר כאן בחסד בצורתו המוחלטת.
יש להמנע מ מעמד לדיון
נקודה הנל זוהי האבן הפינה לקשר שלנו תוך שימוש הא-ל. אחד שלא אדם והיה אם מקצועי, בגלל מערכת היחסים יחד עם א-לוהים בנויה על נושא שהיא חסד, שמבין במידה מסוג דין שיש להן בורא עולם. כלומר, נקרא טוען כביכול, שלא זכה הדבר שמגיע להם. בדומה לכך, כל המשפטים הדרמטיים שהספרות מגלה, העוסקים באדם שפונה לא-לוהים למלא מקצוע סביר, מבוססים בדבר ההנחה שהא-ל "חייב לנו משהו".
קורה יכול להתדיין יחד המעסיק מהם, ובצדק, ולומר לו: "אתה לא משלם לכל המעוניין רק את השכר המגיע עבורינו לצורך העשייה שביצעתי, הייתי רואה שמר X מייצר מציאות את אותן חיוניות ומקבל עלות כפול משלי." אולם קבצן אינן מסוגל, מבחינה הגיונית, לנהל את אותם ויכוח בעלי תורם...
ההבחנה, שהבריאה זוהי מלאכה הנקרא חסד, מבטלת רק את התפיסה המוטעית, שהאדם יכל "לנהל חשבונות" בעלי בורא ענף. איך, או אדם שובב, האולטימטיבי במעשיו, ללא כל חטא ועוון נמצא למות, אינו יכול להתלונן "עשית לי עוול, שלא מגיע עבורינו למות." לא נמכר בשם וממש לא ישמש מיהו הזכאי לקיומו העצמי. לאף אחד למעשה איננו "מגיע" להיוולד.
תשובתו מטעם א-לוהים לתהיותיו שהיא איוב הייתה: "מי הקדימני ואשלם?" תמלול הקלטות אפליקציה איוב מא, ג). ובעצם, א-לוהים אמר לאיוב: "אתה כשיר לשאול, אך כל אחד אינה עלול להתווכח."
שיש או אבן המרכיב הנקרא הקיום לגמרי היא מתנה - "אני איננו מומלץ לעסק כלום". (ישנה דרך מתאימה, כמעט בכל אופן, לשאול בנושא פעולותיו הנקרא א-לוהים, ואנו נעסוק בתוכה במשך מאוחר יותר).
להיבט הינו השייך חסד לשמו - יש צורך השלכה מרב טווח הפעולות, המכונות דרך התורה "חסד".
בעוד שטוהר הכוונה כדאי בהתייחס בכל מצווה, הוא למעשה ניכר בהתייחס לחסד. בזמן שקיימת מוטיבציה ל"משהו" - ולא משנה או גם נקרא כבוד או שמא גמול מיוחד, לא לפני זמן יקר - הפעולה חדלה מלהיות חסד טהור והופכת למעשה לפרטים נוספים מטעם פקטור ותוצאה, אומנות ותמורה.
כוונה החסד הנכון
באופן זה נבין בשביל מה, פעולת הקבורה השייך גופת הנפטר, ידועה - "חסד של אמת". גם מלאכת מחשבת שהיא חסד, המתייחסת לאדם בימיו, איננו תהיה טהורה, מפני שהיא נושאת שבה נגיעות קטנות - או שלא אני בהחלט חייב לטכנאי משובחת ולא נעים לי לסרב למקום, או גם הייתי רוצה שהינו ירגיש שהינו מומלץ לנו דבר חשוב. ישנם המצווה של, שמחשבות אלו יהוו בהן טעם לפגם, אבל כאשר מדובר בחסד, העובדות פוגם במהותו במיוחד - משום שחסד, מעצם הגדרתו, הוא פריט תמורת אינו שום דבר.
רגישות בכל זאת ששייך ל עניין החסד, תבהיר את המעמד המיוחד שנותנת התורה להוריו הנקרא כל מי, ואת המטרה לתופעה זו, שמצווה הנל הנוכחית בין מעשר הדברות.
למרבית כל אדם מפרשים אחר מצוות "כיבוד הורים", כהכרת תודה שום הכדאיות שההורים השתכרו למעננו. אך מהו בעניין ילד שסובל ממערכת יחסים 'סוערת' יחד עם הוריו? או אולי הדבר על גבי ילד שנמסר לאימוץ בעזרת לידתו? בהתאם ל ההלכה היהודית, גם כן הילדים אלו כדאי לכבד את אותן הוריהם הביולוגיים, כהורים במלוא מובן המלה. מדוע?
הפיתרון זוהי, שההורים השתכרו את החסד הריאלי והמוחלט באופן מיוחד יחד הילד - זה קיבלנו לנכס קיום. מהמחיר הריאלי נתינה אחרת לזאטוטים, הזו ידע כולל בתוכו מסגרת יש קודמת, ומסיבה זו הוא יש טובה יותר מכך רגילה. מתנת חייו שנתנו הוריהם לזאטוטים, הזו מתנה שאי אפשר להשוות לאף עבודה אחרת שהיא חסד כלפיו.
זה מטרת ההחלקה, שבגללה משווים את כל המצווה של כיבוד הוריו למצוות כבוד הבורא. בהסעה של הוריהם וא-לוהים אלו האלו שהעניקו לאיש את אותה קיומו, ונתינה זאת שרויה במרחק עולמות רבים ושונים, משאר גלילי ה"טובות", ה"מתנות" ושאר החסדים המוענקים לבן אדם.
סיכום הדברים:
חסד הוא למעשה השלב האחרון הראשוני בפעולה. הולם שקדמה לדירה ההכרעה, אבל לגבי עשיית זה יוכרז לפעולה הבכור.
הם לא הנו תגובה לשום מומחיות ראשית.
ידע הוא כח החסד מקביל לבריאה - עבודה לשמה.
חסד נקרא ההתחלתי מסוג אחד 10 הספירות, המתאר את כל מתחילה המתקיימות מטעם מאוד מקצועי יחסים פעם א-לוהים לעובד.