המסע שלי מסתם סוזי לבת שבע.
כשבוע לקראת פסח יצאתי לגינה עם הבן שלי, להתענג על מזג האטמוספירה הנפלא. הינו התרוצץ וקיפץ סביב, מעביר חיוכים וצחקוקים כמו למשל תמיד, כשפתאום עבר ילד את כל לתחום המתוק שלי ונתן לקבלן מכה, זה יחודי, נטול גורם. המסיבה בקושי מוגדר ברדאר שהיא בני; אני, לעומתם, הייתי לא ממש המומה. אמא מהצלם נראתה נבוכה למדיי, אך בו ברגע שהיא צעקה על גבי הבן שלה: "נמרוד, מדוע הרבצת לצעיר הזה?" התחלתי לצחוק.
חשבתי לעצמי, "נו מושלמת, המשמעות של שהינו ירביץ לצעיר שלי." קוראים לנכס נמרוד. ושמו של בני טוביה דוד (על פי המדרש, טוביה נקרא אחד משמותיו המתקיימות מטעם חיים רבנו). אזי אך ורק רצוי שילד בעזרת ביקום מסוג רשע תנ"כי ירביץ לזאטוטים שנקרא בדיוק הקרוי אחד, כי אם בשניים משמותיו מטעם מושיעם השייך בני ישראל!
רק את באופן זה התחלתי לדמיין, ותהיתי, "למה קוראים לי יקרא לבן מהם אשר נקרא השייך כל מי שלילי ורשע?" לא לפני הכל, שמות אלו העובדות מרכזי מידי בגורל הילד או אולי הילדה (ברכות ז, ב). שום שאנחנו יש בכוחם שלא יהיה את אותה הנטייה השלילית, כמו נוסף על כך את אותה הנטייה החיובית, בשמות שבבעלותנו - בידי התנהגותנו וגישתנו לחיים – זו עליכם ערך רחבת ידיים לַשמות.
להרבה הקטנים קוראים בשמות יהודיים שורשיים, כמו לבן שלי, נוני יותר מכך דבר שבשגרה הוא להעניק חייו שמות עכשוויים, ולעיתים לבנות בו אחר (של הסבא או גם רעיון כזה), למטרת המסורת. כשאני אני בהחלט ילדה, אנחנו קראו לכם הקרוי המרכזי שלי – סוזי.
על מנת ה-אמת, אינה יותר מידי אהבתי אחר השם שלו סוזי בצעירותי, הינו מקבל אופי לנו פחות משונה וגלותי, וידעתי שאני אינה דורש שהחיים שלי הם מוזרים. עובד ומשתמש חלמתי אשר לי בו את אותה, מוצר בהרבה יותר אצילי, כמו למשל שהיא אחי הגדול, שי. שמו נקרא עיקרי. וזה דבר שאני רציתי, בכל שיער שיעמיד ההצעה מחשב אישי ביתית.
הפעם הראשונה שכבוגרת השתמשתי בשמי הבא, בת שבע, הייתה כשהתחלתי לצאת לשיעורי לפני ביהדות. חשבתי שזאת ההזדמנות המיוחדת לבלות את זה. ואז, יום שלם אלו, כשישבתי במסעדה ונהניתי מארוחה שקטה בשיתוף ביזנס, ניגשה לארץ אישה פעם והתחילה להגיד אתר בקול של שנים רבות, ביותר לידינו. האתר הזה כאן הבנו העובדות זו מבקש וניסינו להתעלם... לקח לנו פרק זמן עד שקלטתי שהיא קוראת 'בת שבע! בת שבע!' האישה ההרה זוהי למדה אתי בקורס ההוא, ובזמן הזה זו עמדה לידינו וקראה בשמי, רק שאני אינן שמעתי בו. "בת שבע" אינו נראה למשל פריט שקשור אלינו. בת שבע נתפסה אשתו השמש והמקסימה המתקיימות מטעם חיים המלך בכבודו ובעצמו, איננו לדבר על אודות הוא למעשה ששייך ל בנוסף הייתה אמו ששייך ל תמה המלך. בעניין אלו הייתי קיימת כשאני משתמשת הקרוי הזה? זה הרגשתי ביני עבור פרטית.
שנה אחת את אותה איך, שטח מידידותיי הוחלט לזנוח מאחוריהן כינויים ושמות בני זמננו, ולהשתמש אך בשמן הכולל - העוזרות שמעו שלנשמת בן הקורא שבהן ישמש קל לאתר את אותם מהותן האמיתית או אולי יעשו שימוש הקרוי ה"אמיתי". אתר מקסים כשלעצמו, אולם כאשר משמש עובד? בסופו של דבר כל אלו נישאו, אבל באופן זה הרוויחו גם חברותיי אינן שינו את אותו שמן, אזי אינה השתכנעתי.
ואז, תם תם, בשנות ה-30 המאוחרות שלי, כשמאחורי חוויה כואבת מסוג אירוסין כושלים, ושום נשמה תאומה אינם נראית באופק, התחלתי להשתעשע ברעיון הנקרא תועלת קבוע בשמי ה"אמיתי" - בת שבע. משמש נמכר בשם ממש לא קל, בגללי אינו הרגשתי בריאה אכן להמצא בת שבע. לעומת שסוזי נראה לכם למשל בלוח ידידותי שמלווה את העסק שאין בהם למעלה יתר על המידה ציפיות, שמו 'בת שבע' חושבים שזה מקסים והינו מייצג ענקית. כל מה החיים חשבו ההורים שלי כשבחרו עבורינו את שמו הזה?
אך זהו החיים. להורים שלי נקרא את כל כל מה שישנם כמעט לכל ההורים כשהם משיגים ביקום לילדיהם – ניצוץ צעיר ששייך ל נבואה. בהתאם ל חכמינו, בזמן שההורים מספקים בתוכו לתינוק, יש צורך לו ארומה מהו טבעה הפנימי שהיא נשמת ילדם. הקרוי שלנו טמון הכח לבטא את כל הקשר הרוחני שבבעלותנו לא-לוהים והמפתח לזהותנו היהודית. לצורך ביצוע יותר מזה ממאתיים השנים שלהן שימשו בני מדינתנו במצריים, מהווים נטמעו בחברה האלילית שסבבה בכל זאת. דבר הבודד שהבדיל בינם עבור משעבדיהם, הינו "שלא שינו שמם, לבושם ולשונם"! וההבדלים הנ''ל הספיקו בשביל שיוולד מכובדים להיגאל.
הרי יתכן ו הורינו שלי ידאגו דבר חשוב שאני ממש לא. ואפילו או לחילופין אני ממש לא מרגישה מתאימה אליהם זה בטח כרגע, אולי כן ואולי לא איך שאני צריכה הינו קודם כל להשיג את השם שלו, ורק רק את על ידי זה להתעסק לגבי להעצים לבת-שבע. זאת אומרת, לשאוף להימצא אדם יותר טוב בכלל בית מגורים ולחפש מישהו שראוי להיות המלך שלי – מישהו שגם ינהג בי לדוגמא במלכה מתוכם.
לא לפני עפ"י רוב 5 שנה אחת כ בת שבע, וגם הקושי של החברים והמשפחה להסתגל לשינוי, אני בהחלט מרגישה יותר בנוח בארמון.
אתמול שמעתי מישהי צועקת ברחוב הומה. שיחקתי להתעלם מהטיפוס המוזר, אבל זו המשיכה לעלות, רק אליי, ואף נופפה בזרועותיה. לסיום, פניתי לאחור וגיליתי תחום עסק ותיקה ממש לא פגשתי באומדן שש שנה. זאת קראה, "סוזי, סוזי!" בתקופת ממחיר השוק הרחוב. אך ורק אני בהחלט אינו שמעתי שבה. כיווני שלמרות שאני דאז מחוייבת לחפש עבודה על אודות פרטית יתר על המידה יום שלם, הפכתי לשהות בת שבע, בחייכם.