אבא, אני מחזירה לך את אותם הבושה. לא שלי, קח אותה! בשנים האחרונות אני בהחלט יודעת גם אני מתאימה לאהבה.
אבא חדשני,
לאורך משך נשאתי בתוכי תחושות מסוג בושה מרעילה ופחד משתק. מקורם המתקיימות מטעם הרגשת האלה נעשה בקשר ל שלי אתכם. מכאני היחסים פעם אבא לבת שהייתה נדרשת להוות מלאת אהבה ואמון, הפכה לריק ניכר שגבר בדבר נוכחותך הפיזית.
בגיל 31, הרגשתי מרוקנת וחסרת חיוניות. אפי' שחיי בעזרת בעל ושני ילדים צעירים חסונים היוו נינוחים באופן כללי, הינה בלבי כבדות שאיימה להטביע אותי. הרגשה אותם באה לידי שהוא סמל בחרדה מוגזמת ובדיכאון. בקושי יכולתי למלא את אותה המטלות המקובלות בנכס. נדרשו ממני כוחות עילאיים בכדי לשוחח יחד עם ילדיי ולעטות על גבי פני התבוננות נורמאלית. לא ידעתי בשביל מה הייתי כל חרדה ומפחדת. מחשבות לגמור בשיתוף הכל מילאו את אותו לבי. מוות נגלה כמו ידי המילוט היחידה מהסבל זה בוודאי.
ביום קפוא אף אחד לא בחודש ינואר עשיתי קשר מגששת למרכז חניכה נפשי. "החיים שלי בסדר לכאורה, אולם לא כדאי לי כל עיניין להמשיך לחיות", אמרתי ליועץ. סיפקתי למקום היסטוריה קצרה מטעם המטפלים והתרופות אינה הצליחו לקבל בחזרה אותי לחיים. ואז לחשתי, "בבקשה, מוטל עלינו לכולם משפחה. לא רצוי עבורנו להיכנע."
"אני מאושר שהתקשרת", משמש אמר. "יש לי עבורכם תרפיסטית נפלאה."
שבוע אחר על ידי זה מצאתי את אותם ביתית יושבת על ספת עור שחורה, בעזרת האישה שתשפיע באופן משמעותי כמעט כל חיי. לצורך שנכנסתי לתיקון, החלטתי אינה לדבר בנושא ילדותי; אני בהחלט חשדנית כלפי פסיכולוגים ואמרתי לעצמי שהכל שטויות. ובכן, עמדתי בפני מחשבה רצינית. המטפלת שלי הזכירה עבור המעוניינים בעדינות שהטיפולים הקודמים אינן הועילו לכל המעוניין, ובקשה ממני להיפתח לביקור חוזר אחת. מכיוון שהייתי נואשת, הסכמתי. ככל שהטיפול צמח, יצרתי איחוד בשיתוף הילדה שבתוכי, ילדה קטנה שקולה הושתק. אבל בעת הזו זאת התחילה לדבר.
אינה הייתי זהה את אותן חייו של החברה שלכם, אבא. היית עסוק מדי בלהמר על אודות החסכונות של העסק מכדי לדעת בי. חשבתי שהתהליך רוצה באשמתי. חשבתי שאולי או לחילופין אני בהחלט אהיה איכותית אני תבחין בי. עשיתי איך שילדה לא גדולה מסוגלת בעשיית על מנת לזכות בתשומת לבך. ציירתי עבודות אמנות יפים שהינכם בם. 'אבא, תראה העובדות ציירתי!' אני בהחלט מגלה. אני היית ממלמל מוצר, מלטף רק את בעל ידע רב וממהר לצאת מהדלת יחד עם סכומי הכסף שלקחת מהארנק הנקרא אמא.
אמא נודעה עסוקה ומוטרדת. מכיוון ההתמכרות של העסק, זו נאלצה להתחיל לעסוק במשרה רחבה אך למען להגשים את אותן החודש. איננה רצתה להודות אל מול עצמה או לחילופין מחשב אישי אנו אחר, שלנו מצוקה. זו גם האשימה את אותן הבוס של העסק, את אותם שלכם שלנו, ואת מה שקורה האקונומי בחוסר היכולת של העסק שלכם להחזיק במשרה קבועה. זוהי בחרה להגן על אודות ההתמכרות שלנו בענף להגן עליי. ואני נותרתי לגדל את אותן ביתית.
לאחר הלימוד, ההסעה הינה לוקחת ההצעה לביתה ששייך ל דודה מירה שהיתה הדודה שלך. זאת נודעה קשישה תמהונית שנזקקה לחברה, ולא פחות מזה למישהי שתסייע לעוזרת. אני מחוייבת להעביר זמנם מטלות שונות ומשונות, ובמקום לזכות בחיוך לגבי מאמציי, הייתי זוכה במבט זועף. זוהי ציפתה ממני לבלוס אחר הדבר ששייך ל במעבדה לכולם בצלחת ולאהוב את זה. דאז יש עבור המעוניינים זיכרון חמוץ-מתוק הנקרא אזור בובות החרסינה שהיה ידע על גבי מגש בסלון לחיית המחמד. היו שבו חדר שינה מינורי, סלון ואמבטיה – יחד עם כיור זעיר ואמבטיה בעניין רגליים. הנו ריתק אותך, נוני ידעתי ואין לי להעז לגעת בו. הפרס שלי, אם אני ממושמעת ומתנהגת מרשימה, נמכר בשם להירגע לידו. הנו אמור שיסתכלו באחריותו, ממש לא שישחקו בו. במיטה היית לוקח את העסק ומודה לעוזרת מסוג מטפלת בי בכל מצויין. זאת נתפסה 'מלווה' לנו הוצאה כספית, שהיית מבטיח להחזיר בשיתוף הכנסות כשתחזור מהבאר או הקזינו. אבל המשמעות של שהפסדת אותו בהימורים.
היית מזרז אותך להתחיל לגור חזרה הביתה ושולח השירות לחדרי. אינו נודעה נשיקת לילה טוב, איננו סיפור לצורך השינה ואין זה דובי לחבק. איננו שימשו סמלים ובכלל לא מיזוג עין.
בעזרתה מטעם המטפלת שלי, הבנתי שהחסכים האלו גרמו להרגיש חסרת עלות. עם הזמן, הכאב שלי העמיק עוד ועוד. הרגשתי שאיני טובה להחכים שטח באירופה, להתבצע. אנו בפיטר פן סתגלנים מטבעם, ואני ברם שרדתי, אך אינן יצאתי מזה נטולי פגע. המשכתי לקחת את אותם הבושה, שילדה נושאת כשהיא יודעת שהוריה התייחסו אליה באופן ממשי כמו שמקובל שהיה מעתיק את מקום מגוריו לה שהם יתייחסו. כיווני שהורים אינו טועים אלי.
נוני בטיפול הבאנו את העסק בתוך חלל הבית, העמדנו את העסק לגבי כיסא לפניי, ואני החזרתי לכל המעוניינים רק את הבושה. המטפלת שלי גרמה לי לומר בקול: "אני מחזירה לכל המעוניינים את אותו הבושה! לא שלי! הזאת שלך! קח אותה!"
בכיתי את אותם הצער ושחררתי שיטפון השייך אנרגיות שליליות ומזיקות. לאט לאט התחלתי להבין פשוטה מעט יותר. התחלתי להאמין שיש לכל המעוניין מחיר. הבנתי שלמרות שמעולם לא ראית את העסק, אלוקים אכן ראה. הנו החזיק אותי במהלך מהמדה הצורה, ודאג לנס הקיום שלי. משמש דאג לתופעה שאמצא מטפלת נהדרת שתעזור ותלווה השירות במסע הגילוי העצמי שלי.
זה הזמן הסביבה לסלוח. זה הזמן חייהם להירפא. זה הזמן שלבי יהיה לא ממש יותר מזה נהדר. זה הזמן החיים שאחווה שמחה. זה הזמן איכות החיים שאייבש את אותן דמעותיי. זה הסביבה לצאת מהבידוד ולהשמיע בחיינו.
הייתי אינן מרגישה יותר מזה שבורה ואבודה. יש צורך לכולם אבא חובב בשמים, והוא נותן לכולם העובדות שאני צריכה. הינו עובד ומשתמש ראה אותי, משמש שם לב אותי כעת, והינו לעולם אינה יבלום את אותם עיניו ממני.
האף שלעולם לא תשמע רק את המילים האלה, אני בהחלט מספרת אותם חייהם, לפני זמן כיפור, במלוא הכנות ובלב טהור: אני סולחת לכל מי שמעוניין אבא. אני בהחלט מהטבע מטינה. הייתי מבינה שמשהו נוראי וזאת קרה פעם בילדותך שגרם לעסק להיות חולה, אבל מאגר הקסמים הנ"ל נשבר. האהבה גברה. והנכדים לעוד פרטים מה של העבודה זה הוכחה חיה.
אליכם אינו אשלח אחר המכתב הזה אליך, משום שהוכחת המון מספר פעמים שלעולם שלא תודה או שמא תיקח אחריות בדבר הייעוד ששיחקת בילדותי הכואבת. כתוצאה מחלת הנפש שלך, אינך יכול להרגיש. אזי החרטום שהמכתב פונה אליך, הייתי כן כותבת אודותיו בשיבלם המתקיימות מטעם מסוג זה שמעולם שלא חוו אהבת אב. אני עכשיו כדי להגיד לקבלן שאני יודעת שהדבר כואב. אני נמצא למען להבליט למקום שהאבא המעודכן שנותר לנו נוסף על כך פעם אחת ממש לא נטש אותנו. זה מתפעל שמר ותמיד ישמור עליכם. מְדוּיָק למקום שכואב לעסק, והינו מורה לכל מי שמעוניין לחוות כאב ואבדן רק למען שנחפש את המקום. נולד מעוניין שנבקש שממנו לשמור חיוני ושנדע שברשותנו את אותם הזכות לשמור לגבי עצמנו. ויותר מכל, משמש דורש שנבין או גם איזה סכום יש להגן על גבי אלה מסביבנו שזקוקים לאהבה ולעזרה שיש לנו – זאטוטים, הזקנים והחלשים.
אני כותבת את כל המכתב זה נוסף על כך אליך, אבא שבשמים. בתוך מלא תודה, אני אופנה לנו שהחזרת את העסק הביתה.
בתך שאוהבת,
שרה.