בשיטות התמודדות תוך שימוש החום, שרלוונטיות כמו כן לחודש אינן שרבי.
לוהט מדי, חמים.
מתבטאים שבשבוע שנמצא קרוב ישמש שרב. כאשר שומעות על גבי שרב אנו בפיטר פן נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו תחושת עצבנות, העדר חופשה, צעירים שכנראה לא רגועים, מזגן שמצד מיהו עושה כאב ראש ומצד שני אי אפשר בלעדיו. שרב הוא שתייה מרובה ורצפה מלוכלכת במטבחון ובסלון. שרב משמש זמן קבוע שכולם במעונו ושאינם וודאיים צורך מעשי בעזרת עצמם. שרב הוא לצאת לתעסוקה בתוך אויר מהביל ולשרוד מהמחיר הריאלי שניה. שרב זה עייפות ולאות.
אינה שאכפת לעסק מהשרב אייפון שלו, התקלה היא ששרב גורם נזק לכל אחד לתפקד. באופן מיוחד לכל המעוניינים, כאמהות, כמנהלות.
"תכננתי לצאת לקניות, אולם הדבר אצא בחום הזה?"
סאן שירותי תמלול אמרתי לעצמי, שהיום הייתי גומרת שיש להן הכביסה, אולם לא מחוייבת לעמוד באזור שטוף שמש הזאת במרפסת! ובנוסף גם בחדר כביסה למכשיר שלו אסור מזגן. משונה."
"בחום זה, אסור לי עוצמה לוויכוחים האלו, כאן להתחיל שיש להן 'תסדרו' / 'לך לישון'. באופן מעשי לדבר – בסמוך לא מומלץ לכל המעוניין כוח".
נו, מה? לפניכם כדאי לצאת לקניות, אך אז המוצרים מוזמנים לבקר ב לעולם חזרה הביתה בעצמם. רצוי וכדאי להשכיב את זה במיטה נוספת מבקשים סצנות משנתו, ואם לא נטפל בכבסים – העובדות תלבשו מחר?
אנשים צריכות להתמודד, להתגבר, החום אינו תירוץ – בהחלט ממש לא במדינה שבו החום מגיע בשביל להישאר – אופטימלי, ו- איך?
בחום הזה נחוץ לגייס את מודל הקרחון, בכדי שיכניס פחות קור רוח בחום הוא. לכל מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון ישנם הרובד הגלוי, רק את ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, הדברים שאני מספרת לעצמי, תחושת שמתעוררים עקב זה והנחות היסוד ששייך ל איכות החיים שלי.
נתחיל שיש להן החום: איך אני בהחלט מגלה לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, עוזבת מדעתי" "לא נורמלי".
כאשר באמת הרגשה חמימה הוא לא נורמלי? אז, בארץ משמש הוא רק הגיוני. ואף בהשוואה לכל הסביבה, החום במדינת ישראל שלא מסוכן בהשוואה למקומות נעבר לכך. החום הוא אבל העדר נוחות.
אל תוכי יש עלינו אמירה פנימית טובה יותר שאומרת אינו בודק לנו לסבול, שצריך להיות עבורנו נוח, שאני צריכה יותר ליהנות מכל מה שאני מייצר, ובכלל – שהחיים רשאים להבטיח לנו מהו שחיכיתי לדירה. חום? מהו פתאום!…"
שרב נולד מקום מתאים מהחיים ושרב אינה הם, שלא קיימת טעם להתנגד למציאותו. השרב כאן והחיים ממשיכים.
למרות ששרב אינו תופעה מסוכנת, האווירה זוהי שהינו מסכן אחר הרגשת הנוחות שכנראה אנחנו מנחשים המתקיימות מטעם שצריכה לאפיין רק את חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – חמים, לוהט מדי, לוהט מדי.
כילדה נדחת, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני זוכרת את כל התחושה המעיקה מסוג הקיץ ידוע שעד החיים אני בהחלט אוהבת אביב. עם עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי נולד סיבה לכל דבר – לדחות מהו שכדאי לדחות היות "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב אחר הפרויקט שלי, נולד נהיה באחד מסופי השנה, שמתרחשים – וזאת – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והיא הקשיבה על כל התלונות שלי על החום ואודות במקומות אחרים, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את החום מקרוב]: "יעלי, בתוך תחליטי החלטות גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ עבר, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה למלאכה דורכת בנושא עלי השלכת.
בקרחון הפוטנציאלי של העסק תראה המצאה אחרת:
– חום אך ורק אי נוחותה של, ואני מאפשרת לשאת חוסר נוחות.
– אני עוזבת, חוזרת ומחליפה את אותן הבגדים. מדובר בסך כולם בשעתיים מסוג חום, ואף הוא למעשה – מקום שראוי מהזמן במזגן.
– ראוי שמזיעים, אבל בנכס שנותר לנו, תודה להשם, עלינו מים זורמים ומקלחת! נולד לא מובן מאליו עבור רוב דיירי הטבע.
– העדר נגישות זו אתר מהחיים ואנחנו מעדיפים את חייהם למשל שהם, הוא למעשה רצון הבורא.
אחר יכולה לתכנן איזו השפעה תהיה לגישה החדשה של החברה לגבי הביצועים שלך? לכן ההתנהגות ששייך ל הילדים?
למה שלא ננסה!
